שנת הלימודים תשע"ב נפתחה בספטמבר 2011 בסימן המחאה החברתית של הקיץ שקדם לה. אף מנהל ואף מורה לא יכלו להתעלם ממה שהתרחש באותו קיץ, והיה

תמיד יגיעו לסיפור על המדבקה. סיפור אמיתי, על פי כל העדויות, שאירע באולפנה גדולה ולא קיצונית בכלל ששמה שמור במערכת. המורָה לאזרחות, לא מורה מוסמכת

א. בכינוס מטעם 'יסודות' שנערך בחנוכה עלו שתי שאלות בעניין מקומו של 'משאל עם' בשאלות יסוד הנמצאות על הגבול בין התורה לבין הדמוקרטיה במדינת ישראל.

רה"מ שרון ביקש כי אעמוד בראש מנהלת ההתנתקות – סירבתי! אחת הסיבות המרכזיות שנמנעתי מלקבל את המשימה הייתה דרך קבלת ההחלטה על ההתנתקות, שהייתה אומנם דמוקרטית, אך

בזמן האחרון התרחשו שני אירועים שבהם התנגשה כביכול האוטונומיה של הדת עם רשויות המדינה. האירוע הראשון היה פרשת ביה"ס בעמנואל. האדמו"ר מסלונים הציג את הסוגיה

אין זה סוד כי בתי ספר ממ"ד רבים מציינים בי"א מרחשוון את פטירת רחל אמנו ובוחרים להתעלם מיום הזכרון לרצח יצחק רבין. מדוע? היחס ליום

הצהרתם של חיילי הסדר כי לא ימלאו פקודות לפנות יישובים ותגובתו החריפה של צה"ל – כולל ביטול ההסדר עם  הישיבה שהעומד בראשה גיבה את סרבנות

הצעתו של חה"כ ליברמן בתעמולת הבחירות לדרוש מכל אזרח ישראלי "הצהרת נאמנות", מעוררת שאלות רציניות ונכבדות אצל כל אזרחי ישראל, ואולי במיוחד אצל הציבור הציוני-דתי.

מדינת ישראל יצאה לפעולה צבאית בעזה. הפעולה ננקטה בעקבות ירי בלתי פוסק לעבר ישובים יהודים. דומה שאין מחלוקת על כך שזכותה של מדינה ריבונית להגן

המאמר מובא מתוך: תורה ודמוקרטיה, בר אילן כ"ח-כ"ט, תשס"א, עמ' 353-370 א. עימות ופתרונו התורה עומדת כיום במאבק ערכי עם הדמוקרטיה המערבית(1), הליברלית. השקפת-עולם זו

ט"ו בשבט, יום חגה של כנסת ישראל אשר יצוין במהלך השבוע הבא, צריך לשמש פתח לדיון שאינו נוגע אך ורק לכנסת ישראל גופא, אלא לכלל

הסערה שפרצה לאחרונה לגבי ביטול הגיור של הרב דרוקמן שליט"א ערערה סוגיות רבות בנוגע להלכה ויישומה במדינת ישראל כיום. רוב הדיון הציבורי במחנה הציוני הדתי

סוגיית החוק הנוגע להרחקתם של חברי הכנסת "סוררים", מעלה שתי בעיות מהותיות אשר לדעתי ראוי להתייחס אליהן. הבעיה הראשונה נוגעת למקומו ותפקידו של נבחר הציבור.

מדינת ישראל ידעה בעשורים האחרונים גלי עלייה שונים. בשנות התשעים הגיעו למעלה ממיליון עולים מברית המועצות לשעבר, במשך השנים הגיעו למעלה מ40,000 עולים מאתיופיה, ובשנת

חג המצות וחג השבועות קשורים זה לזה בקשר אמיץ. ראשית, ספירת העומר כורכת את שני החגים יחד עם הימים שביניהם לאגודה אחת. שנית, חג השבועות

האם אדם דתי עשוי להיות אף סובלן? – אנו ביסודות סבורים שכן! לרגל פולמוס מצעד הגאווה אנו שבים ומעלים את המאמר "סיפור על שנאה וחושך".

בעקבות עבודות שביצעה לאחרונה רכבת ישראל בשבת בכמה תחנות רכבת מרכזיות, עלתה לזמן קצר לסדר היום הציבורי סוגיית העבודה בשבת וההיתרים הניתנים לכך. הנושא עלה

חשבון הנפש שלי ערב ר"ה תשע"ז נוגע בחברה הישראלית, הוא מצוי בליבו של הפסיפס הייחודי של החברה שלנו ובצורך ליצר אתוס וטוב משותף, להבין לכבד

מקורו העברי של המושג "חשבון נפש" במדרש על הפסוק: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (דברים כא כז). פסוק זה נאמר בשירת ישראל אחרי הניצחון

סליחה אפשרית במקום שיש בו עוול. ככל שהעוול גדול יותר, הסליחה הנדרשת רבה יותר. דא עקא, דווקא אז הסליחה מוצדקת פחות, משום שהפגיעה גדולה יותר.

בכל העולם מתחילים להזדהות עם לאומיות מדירה, המוציאה מהגרים, פליטים וזרים מהגוף הלאומי והמדינתי והעומדת על הזהות הלאומית או אתנו-לאומית של המדינה. מן הסתם, הדחף

הציונות הדתית לא יכולה לוותר על שיח הזהות קראנו בעיון רב את מאמרו של ד"ר בני פרל 'רודפים אחרי הכלום' שהתפרסם במוסף 'שבת' פרשת שמות.

על דילמת החינוך לריבוי הזהויות לאור מגילת אסתר חג הפורים על שלל מסכותיו ותחפושותיו מזמין אותנו להתבונן בנושא מגוון הזהויות הקיימות באדם. מהו תפקידנו כמחנכים

חכם – מה הוא אומר? "מה העדת והחקים והמשפטים, אשר צוה ה' א-לוקינו אתכם?" ואף אתה אמר לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

ליל הסדר. הלילה של הסיפור המכונן, זה אשר יוצר בעצם התרחשותו את אותה חוליה מקשרת מדור לדור. הלילה של השאלות הגדולות. הלילה בו ההורה מזמין

חג הפסח של שנת תשי"א (1951) 'תפס' את מדינת ישראל הצעירה בעיצומו של גל עלייה שלא היה כמוהו. העולים היו בחלקם פליטי חרב, שהגיעו לישראל

ברומן המופלא 'תיקון אחר חצות' מטלטלת אותנו העלילה שרקח יניב איצקוביץ' בין העיירה היהודית המנומנמת מוטלה, השוכנת בערבותיה של רוסיה הלבנה, ובין הקסרקטין הצבאי, זרועו

הרהורים אזרחיים לנוכח פרשת המעפילים, במדבר י"ד ל"ט-מ"ה.   לפני כמאה שנים כתב לוין קיפניס את שירו הראשון, "העפילו העפילו, אל ראש ההר העפילו". השיר

לאחרונה הייתי בטיול בארה"ב. ראיתי בטיול דברים, שכבר ראיתי בעבר, אבל כשרואים אותם באופן טבעי הם יפים יותר. דברים שהחופש נוסך בהם יופי. הראשון הוא

מאמר מתוך ידיעון ראש השנה- "בת שבעים פוקחת עין", זהותה היהודית של מדינת ישראל על פי שני חוקי היסוד: "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק" מאופיינת

מאמר מתוך ידיעון ראש השנה- "בת שבעים פוקחת עין", זהותה היהודית של מדינת ישראל הציבור הדתי 'מתרוצץ' בין התבדלות לבין הובלה. התבדלות משמעה יישובים עם

מאמר מתוך ידיעון ראש השנה- "בת שבעים פוקחת עין", זהותה היהודית של מדינת ישראל ביום השביעי – שבת, בשנה השביעית – שמיטה, בשמיטה השביעית –

את שלקחנו לנו.. בענווה אנו רגילים לחשוב במונחים של "לקחת" ו"לנכס". אנו רגילים לחשוב על "מגיע לי" ו"זכותי". כנגד זאת אנו מבקשים להעמיד מודל שונה,

פתאום הגיעה הגאולה. בסך הכל, החרדה הקיומית, שמלווה אותנו כעם במשך שנים ארוכות, בעצם מאז ומעולם, הולכת ומתפוגגת. אולי, אפשר ללחוש לעצמנו באוזן, בשקט בשקט,

קודם כל יש להציל! רעיון ההצלה נמצא בתשתית הזהות הלאומית של מדינת ישראל. הצלה היא "סור מרע", היא הפסקת האיום, ובתוך כך עולה השאלה –

למי מותר להתחמם לאורה של 'מדורת השבט'? חלק בלתי נפרד מהיכולת להיות קבוצה היא הכניסה לבית וסגירת הדלת, אולם יש לזכור: את הדלת הזאת לא

בפתיחת הסדרה "הרמון" מופיעות כתוביות, המצהירות כי "כל דמיון בין הסדרה לבין אירועים אמיתיים הוא מקרי בהחלט". נדמה אמנם כי דמותו של גואל רצון מתקוממת

האם להשתמש במונח יהדות הגולה או יהדות התפוצות, או הפזורה? מאז שיבת ציון קיים מתח בין תפיסתם העצמית של בני הגולה ויושבי ארץ ישראל. בדרך

המעבר מן ההגות וההלכה שנוצרו ברובן בזיקה אל רשעי אומות העולם ששלטו בנו בימי השעבוד והגלות, להגות והלכה הנובעות מן הדרישות של התורה והנביאים בתקופה

הלאומיות לא רק שאינה סותרת את האוניברסאליות אלא אדרבא! היא בונה אותה בצורה בריאה רחבה ומהודרת. שאיפה לאוניברסאליות ללא לאומיות מייצרת עולם שבלוני ומשעמם. בניית

אחת הסוגיות העיקריות המעסיקות את עולם ההגות היהודית לדורותיו היא סוגיית היחס בין ישראל לעמים. נושא זה משמעותי לא רק בהיבטים ההלכתיים והפילוסופיים שלו אלא

האם הגינותו של מנהיג, התאמתו לתפקיד וכישרונותיו הם אמת המידה היחידה לסמכותו? נראה שבדמוקרטיה העניין מורכב מעט יותר וטוב שכך. בשבוע החולף שתי מפלגות, הליכוד

כאשר חושבים על העולם היום, מתבררת אבחנה אחת מאוד בסיסית: יש מדינות שבהן מתנהל ויכוח, ואפילו מאבק פוליטי מאוד נוקב, אבל במסגרת של גבולות מוגדרים

לפי הלוח העברי יום העצמאות יכול לחול בימים שני רביעי שישי ושבת. בעקבות דרישת הרבנות הראשית נקבע לפי החוק שאם יום העצמאות חל ביום שישי

ממחרת הפסח של שנה זו כתבתי למרן הרב ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק שליט"א, רבן של הגולה, מכתב בענייני דת ומדינה, בו כתבתי בין השאר:-

עקרון היושרה האתיקה עוסקת בשאלה כיצד נכון וראוי לנהוג. האתיקה מניחה שמעבר לרעיונות, לפילוסופיה ולערכים יש גם מציאות המחייבת אותנו בהתנהגות מסוימת. בישראל יש קוד

המאמר מובא מתוך כתב העת "דעות" גליון ל"ד תשכ"ז עמ' 243-246 ננסה לבחון את השאלה, באיזו מידה אפשרית במדינת ישראל חקיקה הבאה לאכוף הלכות, ומה

המאמר מובא מתוך כתב העת "המעיין" גליון  לו(ב) תשנו עמ' 1-5 לפני שבע שנים הופיע ב"המעין" (טבת תשמ"ט עמ' 96) מאמר קצר שלי על הנושא:

הצורר הנאצי ראה את מלחמתו בעם היהודי מלחמה קיום – או אנחנו או הם. היהודי והארי לא יכולים להתקיים יחדיו. היטלר ימח שמו, ראה במלחמתו