בכל העולם מתחילים להזדהות עם לאומיות מדירה, המוציאה מהגרים, פליטים וזרים מהגוף הלאומי והמדינתי והעומדת על הזהות הלאומית או אתנו-לאומית של המדינה. מן הסתם, הדחף

הציונות הדתית לא יכולה לוותר על שיח הזהות קראנו בעיון רב את מאמרו של ד"ר בני פרל 'רודפים אחרי הכלום' שהתפרסם במוסף 'שבת' פרשת שמות.

על דילמת החינוך לריבוי הזהויות לאור מגילת אסתר חג הפורים על שלל מסכותיו ותחפושותיו מזמין אותנו להתבונן בנושא מגוון הזהויות הקיימות באדם. מהו תפקידנו כמחנכים

חכם – מה הוא אומר? "מה העדת והחקים והמשפטים, אשר צוה ה' א-לוקינו אתכם?" ואף אתה אמר לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

ליל הסדר. הלילה של הסיפור המכונן, זה אשר יוצר בעצם התרחשותו את אותה חוליה מקשרת מדור לדור. הלילה של השאלות הגדולות. הלילה בו ההורה מזמין

חג הפסח של שנת תשי"א (1951) 'תפס' את מדינת ישראל הצעירה בעיצומו של גל עלייה שלא היה כמוהו. העולים היו בחלקם פליטי חרב, שהגיעו לישראל

ברומן המופלא 'תיקון אחר חצות' מטלטלת אותנו העלילה שרקח יניב איצקוביץ' בין העיירה היהודית המנומנמת מוטלה, השוכנת בערבותיה של רוסיה הלבנה, ובין הקסרקטין הצבאי, זרועו

הרהורים אזרחיים לנוכח פרשת המעפילים, במדבר י"ד ל"ט-מ"ה.   לפני כמאה שנים כתב לוין קיפניס את שירו הראשון, "העפילו העפילו, אל ראש ההר העפילו". השיר

לאחרונה הייתי בטיול בארה"ב. ראיתי בטיול דברים, שכבר ראיתי בעבר, אבל כשרואים אותם באופן טבעי הם יפים יותר. דברים שהחופש נוסך בהם יופי. הראשון הוא

מאמר מתוך ידיעון ראש השנה- "בת שבעים פוקחת עין", זהותה היהודית של מדינת ישראל על פי שני חוקי היסוד: "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק" מאופיינת

מאמר מתוך ידיעון ראש השנה- "בת שבעים פוקחת עין", זהותה היהודית של מדינת ישראל הציבור הדתי 'מתרוצץ' בין התבדלות לבין הובלה. התבדלות משמעה יישובים עם

מאמר מתוך ידיעון ראש השנה- "בת שבעים פוקחת עין", זהותה היהודית של מדינת ישראל ביום השביעי – שבת, בשנה השביעית – שמיטה, בשמיטה השביעית –

את שלקחנו לנו.. בענווה אנו רגילים לחשוב במונחים של "לקחת" ו"לנכס". אנו רגילים לחשוב על "מגיע לי" ו"זכותי". כנגד זאת אנו מבקשים להעמיד מודל שונה,

פתאום הגיעה הגאולה. בסך הכל, החרדה הקיומית, שמלווה אותנו כעם במשך שנים ארוכות, בעצם מאז ומעולם, הולכת ומתפוגגת. אולי, אפשר ללחוש לעצמנו באוזן, בשקט בשקט,

קודם כל יש להציל! רעיון ההצלה נמצא בתשתית הזהות הלאומית של מדינת ישראל. הצלה היא "סור מרע", היא הפסקת האיום, ובתוך כך עולה השאלה –

למי מותר להתחמם לאורה של 'מדורת השבט'? חלק בלתי נפרד מהיכולת להיות קבוצה היא הכניסה לבית וסגירת הדלת, אולם יש לזכור: את הדלת הזאת לא

בפתיחת הסדרה "הרמון" מופיעות כתוביות, המצהירות כי "כל דמיון בין הסדרה לבין אירועים אמיתיים הוא מקרי בהחלט". נדמה אמנם כי דמותו של גואל רצון מתקוממת

האם להשתמש במונח יהדות הגולה או יהדות התפוצות, או הפזורה? מאז שיבת ציון קיים מתח בין תפיסתם העצמית של בני הגולה ויושבי ארץ ישראל. בדרך

המעבר מן ההגות וההלכה שנוצרו ברובן בזיקה אל רשעי אומות העולם ששלטו בנו בימי השעבוד והגלות, להגות והלכה הנובעות מן הדרישות של התורה והנביאים בתקופה

הלאומיות לא רק שאינה סותרת את האוניברסאליות אלא אדרבא! היא בונה אותה בצורה בריאה רחבה ומהודרת. שאיפה לאוניברסאליות ללא לאומיות מייצרת עולם שבלוני ומשעמם. בניית

אחת הסוגיות העיקריות המעסיקות את עולם ההגות היהודית לדורותיו היא סוגיית היחס בין ישראל לעמים. נושא זה משמעותי לא רק בהיבטים ההלכתיים והפילוסופיים שלו אלא

האם הגינותו של מנהיג, התאמתו לתפקיד וכישרונותיו הם אמת המידה היחידה לסמכותו? נראה שבדמוקרטיה העניין מורכב מעט יותר וטוב שכך. בשבוע החולף שתי מפלגות, הליכוד

כאשר חושבים על העולם היום, מתבררת אבחנה אחת מאוד בסיסית: יש מדינות שבהן מתנהל ויכוח, ואפילו מאבק פוליטי מאוד נוקב, אבל במסגרת של גבולות מוגדרים

לפי הלוח העברי יום העצמאות יכול לחול בימים שני רביעי שישי ושבת. בעקבות דרישת הרבנות הראשית נקבע לפי החוק שאם יום העצמאות חל ביום שישי

ממחרת הפסח של שנה זו כתבתי למרן הרב ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק שליט"א, רבן של הגולה, מכתב בענייני דת ומדינה, בו כתבתי בין השאר:-

עקרון היושרה האתיקה עוסקת בשאלה כיצד נכון וראוי לנהוג. האתיקה מניחה שמעבר לרעיונות, לפילוסופיה ולערכים יש גם מציאות המחייבת אותנו בהתנהגות מסוימת. בישראל יש קוד

ממחרת הפסח של שנה זו כתבתי למרן הרב ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק שליט"א, רבן של הגולה, מכתב בענייני דת ומדינה, בו כתבתי בין השאר:-

המאמר מובא מתוך כתב העת "דעות" גליון ל"ד תשכ"ז עמ' 243-246 ננסה לבחון את השאלה, באיזו מידה אפשרית במדינת ישראל חקיקה הבאה לאכוף הלכות, ומה

המאמר מובא מתוך כתב העת "המעיין" גליון  לו(ב) תשנו עמ' 1-5 לפני שבע שנים הופיע ב"המעין" (טבת תשמ"ט עמ' 96) מאמר קצר שלי על הנושא:

הצורר הנאצי ראה את מלחמתו בעם היהודי מלחמה קיום – או אנחנו או הם. היהודי והארי לא יכולים להתקיים יחדיו. היטלר ימח שמו, ראה במלחמתו

המאמר מובא מתוך כתב העת "דעות" גליון כ"ד תשכ"ד עמ' 105-106 הגישה שלי להלכה ולמקומה בחיים מבוססת על העקרון שאם אמנם אמת היא שאנחנו מאמינים

בעיצומו של שבוע הזיכרון הלאומי שלנו, מדינת ישראל מתמודדת עם סחרור מלחמתי תורן, עם מי שעדין לא מוכנים לקבל את מציאות קיומה כעובדה מוגמרת. ארגוני

בעין חינוכית מספר 38, כ"ד בשבט תשס"ח כעת, לאחר שב"ה שבו הבנות לגבולן ולביתן, ניתן לדון בנחת בפרשה. בכותרת דברינו שאלנו: 'האם הבנות גיבורות?' תשובתי

ל"שקר" יש כל מיני הופעות. לעיתים הוא מופיע באמצעות אמירת דברים שאינם תואמים את המציאות, לעיתים הוא מתפרש כהפרת הבטחה ולעיתים כזניחה של עיקרון ערכי

מדינת ישראל קלטה במשך השנים גל אחר גל של אנשים שהתכנסו מארבע כנפות תבל ובקשו לבוא בשעריה. האופן המיידי בו אנו חושבים אודות גלים אלו

מאמר מתוך ידיעון יום ירושלים, עליית יהודי אתיופיה בשנת 2013 נקבע יום ירושלים כתאריך הציון לזכרם של עולי אתיופיה שלא זכו לעלות לארץ. מדוע דווקא

קשה לדבר על יחסה של היהדות לגזענות. הבחנה על בסיס קבוצתי היא תופעה עתיקה מאוד, אולם רעיון הגזענות, קרי ההבחנה על בסיס קטגוריות גזעיות, היא

לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי שחל ב-13.12.2010 פרסם המפמ"ר על הוראת האזרחות מכתב ובו נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים: "עניין מטלטל אחר, הוא פרסום גילוי

מהן התמונות שתיצרבנה בזיכרון הלאומי ממחאת האתיופים האחרונה? – כנראה בעיקר עימותים של בני העדה עם כוחות המשטרה. אולם מי הם שחקני המשנה במאבק הזה,