על דילמת החינוך לריבוי הזהויות לאור מגילת אסתר

חג הפורים על שלל מסכותיו ותחפושותיו מזמין אותנו להתבונן בנושא מגוון הזהויות הקיימות באדם. מהו תפקידנו כמחנכים והורים בשאלת מגוון הזהויות אל מול תלמידנו? האם עלינו לחשוף אותם למגוון האפשרויות, האם עלינו לפתח בתוכם את שיח הזהויות? או שאולי יש לשאוף למיעוט זהויות עד כמה שניתן, זאת על מנת למנוע בלבול?

שאלת הזהות האישית אל מול הקולקטיב היא אחת מאבני היסוד במחשבה המערבית. בבסיס התפיסה המודרנית וביתר שאת בפוסט מודרנית נמצאת ההנחה כי האדם מוגדר על-ידי שיוכים אתניים, דתיים, מגדריים, גזעיים, מיניים ועוד ואלה יוצרים את זהותו. הנחת המוצא היא שכל אדם אוחז במגוון זהויות המרכיבות את מי שהוא. זהויות אלה יכולות להיות משלימות, חופפות ולעיתים גם סותרות. רגע הוא אדם עובד ורגע הוא אב, רגע היא בת ורגע היא מפקדת. מגוון הזהויות מתפתחות עם השנים והחוויות שאותן צובר האדם ובהתאם להלך הרוח ותופעות חברתיות המתרחשות במרחב אליו הוא משתייך. עם זאת במפגש שבין היחיד לקולקטיב נוצר קונפליקט הנובע ממגוון הזהויות המרכיבות את החברה. המושג פוליטיקה של זהויות תופס מקום נכבד בשיח הפוסט מודרני ומייצג את המאבק בין מגוון האוכלוסיות על זכאותם למשאבים על רקע שונותם.

מתוך כך עולה השאלה האם יש לחנך למגוון זהויות, מה שעלול ליצור קונפליקט זהותי ולעיתים גם חברתי או שאולי יש לנסות להשתיק את מגוון הזהויות ולהסתכן ברדידות וחוסר מורכבות?

נראה שחג הפורים, שבליבו מגילת אסתר, מציע כיוון מעניין כתשובה לשאלה.

בסיפור המגילה מופיעה אסתר בכמה פנים- היא בת דודו של מרדכי, ועל פי המדרש גם אשתו. היא הנערה שנבחרת על ידי אחשוורוש למלכה בהיותה פסיבית לחלוטין. היא אשת תחבולות בבואה לתמרן את המלך אחשוורוש לעשות כרצונה והיא המושיעה של עם ישראל כולו. היא מלכת פרס וגם יהודייה. אסתר אוחזת במגוון זהויות מורכבות ולא אחת גם סותרות.

ואכן, נראה כי בתחילת המגילה בוחרת אסתר שלא לבחור, היא נותרת אילמת אל מול המציאות אליה נקלעה ושותקת או משתיקה את זהותה היהודית והמשפחתית. אולם עם התפתחות מהלך הסיפור המגילה מבינה אסתר כי עליה לפעול להצלת עמה שכן היא איננה שוכחת מהיכן הגיעה ומהי זהותה העיקרית. מרגע שהציבה לעצמה מטרה משתמשת אסתר במגוון הזהויות העומדות לרשותה ובתמרון ביניהם היא מצליחה לפעול את פעולתה ולהושיע את עם ישראל. למעשה מייצרת אסתר זהות היברידית המורכבת ממגוון הזהויות הקיימות בה והיא משתמשת בהן לפי צורכה במטרה להשיג את מטרתה- הצלת העם, הן מהפן הגופני והן מהפן הרוחני.

נראה כי דרך סיפור המגילה אולי ניתנת גם הצעה למודל להתנהלות במרחב. אכן מגוון זהויות עלול להיות מבלבל כאשר הוא עומד לכשעצמו ללא כיוון או מטרה. אולם כאשר יש לו לאדם מטרה וכיוון הנובעות מתוך הכרתו בזהות העיקרית שלו, מתוך הכרתו במי שהוא, הופכות מגוון הזהויות הקיימות בו לכלי. בכוחו להתבונן בהן, על היתרונות והחסרונות הטמונים בהם, ולדעת להתנהל במרחב הציבורי תוך שימוש מודע ומושכל במגוון הזהויות, כפי שהפליאה המשוררת רבקה מרים לבטא:

רִבְקָה מַלְבִּישָׁה אֶת יַעֲקֹב בְּמִטְבַּח הַבַּיִת

בְּתַחְפֹּשֶׂת לֵיצָן, בִּבְגָדִים שֶׁל שׁוֹטֵר

פָּנִים רַבּוֹת פָּנֶיךָ, יֶלֶד , הִיא לוֹחֶשֶׁת , עַל רִבּוּי פָּנֶיךָ אַל תְּוַתֵּר

הִנֵּה יַעֲקֹב אַתָּה וְאַתָּה גַּם עֵשָׂו

הִיא מְלַחֶשֶׁת

כְּשֶׁהִיא שֵׂעָר אַדְמוֹנִי מַדְבִּיקָה לִזְרוֹעָיו –

אִם עֵץ שֶׁל זַיִת, לְמָשָׁל, תּוּכַל לִהְיוֹת, יַלְדִּי

וְגַם אֵזוֹב עַל הַקִּיר וְיַנְשׁוּף וּלְטָאָה וְשׁוֹר וְנָמֵר וְגַם גְּדִי –

אָז תֵּיטִיב לִחְיוֹת אַף כְּשֶׁתַּרְחִיק מִמֶּנִּי לָלֶכֶת

גַּם כְּשֶׁיָּדְךָ הַזֹּאת הַקְּטַנָּה לֹא עוֹד תֹּאחַז בְּיָדִי

גַּם כְּשֶׁבְּלֵב שֶׁל מִדְבָּר אוֹ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַיַּעַר

תִּוָּתֵר יְחִידִי.

(רבקה מרים)