פרשה בקטנה
נחמה בפרשה – וישלח
לא פעם, בטח בימים של הקמת ממשלות פוליטיקה נראית לנו כמו מרחב ציני ובטח שלא חינוכי. משא ומתן, הסכמים והבטחות זו לא שפת בית המדרש
נחמה בפרשה – ויצא
בעולם התחרותי בו אנחנו חיים הרבה פעמים אנחנו מתנהלים מתוך מחשבה ותפיסה שכדי שאנחנו נוכל להתקדם מישהו אחר צריך ללכת אחורה, בשביל שאנחנו נוכל לטפס
נחמה בפרשה – תולדות
“ויצעק צעקה גדולה ומרה” מתארת לנו התורה את תגובתו של עשו למעשיו של יעקב ולדבריו של יצחק, תגובה חריפה שגורמת למדרש בבראשית רבה לומר שאותה
נחמה בפרשה – חיי שרה
ידועה האמרה החסידית שאלוהים נמצא בכל מקום שניתן לו אנחנו להיכנס ובאמת האתגר להיפגש “ולראות אלוהים” בעולם בו אנו חיים אינו פוסח על אף אחד
נחמה בפרשה – וירא
שאלת היחס שבין מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו מעסיקה את העולם היהודי כבר מאות שנים. מה חשוב יותר? האם היחס שלנו אל הקב”ה
נחמה בפרשה – לך לך
על מה נפרדו אברהם ולוט? איך הדוד והאחיין יכולים ללכת לשני כיוונים שונים מבלי להביט לאחור? בהסתכלות פשוטה על הפסוקים נראה שהתשובה ברורה: “וְלֹא נָשָׂא
נחמה בפרשה – נח
אז למה בעצם ויתרנו על המצב הראשוני של צמחונות? מה קרה שם בתחילת ברייתו של העולם שדרש שינוי משמעותי כל כך בחייהם של בני האדם
נחמה בפרשה – בראשית
איזה מן ביטוי זה “פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ”? איזה כיבוש נדרשים בני האדם לעשות בעולם שרק הרגע נברא? ובכלל, מה מקומו של ביטוי
בשביל שיוויון לא צריך נס – פרשה בקטנה לפרשת בשלח
מה קרה שם, ברגע המדהים הזה בו עם ישראל עובר “בתוך הים ביבשה” והמצרים טובעים אחריהם? האם זה היה רק ניצחון פיזי או שמשהו אחר
ישראל כמעבדה – פרשה בקטנה לפרשת ואתחנן
כבר מהרגע הראשון שבו “מבצע החיסונים” למגפת הקורונה התחיל היה ברור שאנחנו עושים את זה לא רק בשביל לשמור על בריאות הציבור במדינת ישראל אלא
המדיום או המסר – פרשה בקטנה לפרשת דברים
רבים התרגשו השבוע למראה נאומה של חברת הכנסת החירשת הראשונה במדינת ישראל, התרגשו מתקרת הזכוכית שהתנפצה, התרגשו מהמעמד, התרגשו מהדברים שהיא סימנה לנו. מעולם לא
מה עושים כשזכויות מתנגשות? – פרשה בקטנה לפרשות מטות-מסעי
אין מדינה דמוקרטית שהמציאות הזו לא קיימת בה, הרגע שבו זכויות הפרט מתנגשות או סותרות זכויות אחרות. רק על קצה המזלג ניתן להזכיר את חופש
על יזמות ואיתגור המערכת – פרשה בקטנה לפרשת פנחס
יוזמה ויזמות הן פעולות מבורכות שאנחנו מעודדים אותן באופן יום יומי, אבל מתי יוזמה מפסיקה להיות מבורכת ומתחילה להיות מסוכנת? התשובה טמונה בכוונה: היוזמה המגיעה
בין בלעם לדוד בן-גוריון – פרשה בקטנה לפרשת בלק
בכ”ט בנובמבר תש”ח נצמדו כל יהודי העולם אל מקלטי הרדיו כדי לקבל את אישורן של אומות העולם להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. קריאות “כן”, “לא”
על הישגיות וחוליות בשרשרת – פרשה בקטנה לפרשת חקת
בשבוע שבו מתחלפת ממשלה אנחנו שומעים את שני הצדדים. אנחנו שומעים את אלו שמסכמים את התקופה שהייתה, כמה טוב היה בה ולמה היא צריכה להמשיך
על שאלות טובות וחינוך למורכבות – פרשה בקטנה לפרשת קרח
מה בעצם הייתה הבעיה בשאלתו של קרח? הרי את שאלתו של קרח על קדושתם של כל עם ישראל משה בעצמו אמר ליהושע “הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי
על Fake News והסיבה שאנחנו כאן – פרשה בקטנה לפרשת שלח-לך
האם אנחנו יכולים להאמין למה שאנחנו רואים בחדשות? האם כותרות העיתונים משקפות לנו את המציאות או את מה שהם רוצים שנחשוב? והאם באמת אי אפשר
על הדרך לייצוג שלם – פרשה בקטנה לפרשת בהעלותך
את העובדה שמשה רבנו הוא ענו התורה אומרת בפירוש בסופה של פרשתנו בסיפור עמידתו של משה אל מול דבריהם של אהרן ומרים. אבל התבוננות גם
על איבה, קנאה ושנאה – פרשה בקטנה לפרשת נשא
בספרו “האם יכולה אהבה להתמיד” כותב סטיבן מיטשל שכל אהבה ארוכת טווח זקוקה לאיזון הנכון שבין ביטחון להרפתקה. מעט קנאה בין בני זוג יכולה ליצור
על מדבריות ומשפחה – פרשה בקטנה לפרשת במדבר
לכל דור יש תקופות בהן הוא מרגיש מהלך במדבר. זמן בו אין ‘בית’, זמן ארוך שקשה לראות את סופו. זמן בו הדור חש חשוף ופגיע.
על שמיטה, הר סיני והמסורת של כולנו – פרשה בקטנה לפרשת בהר-בחקותי
שאלתו של רש”י בשם המדרש בתחילת הפרשה שלנו היא אחד הביטויים שהשתרשו עמוק גם אל תוך השפה המודרנית – “מה עניין שמיטה אצל הר סיני?”.
על מועדים וזהות לאומית – פרשה בקטנה לפרשת אמור
פרשת המועדים שנקרא בפרשת השבוע מעמידה לפנינו את כוחם של בני האדם ביצירת לוח השנה העברי. קידוש החודש שנעשה על ידי בית הדין מאפשר לנו
על החוק ואיך להשתמש בו – פרשה בקטנה לפרשת אחרי מות-קדושים
בהיסטוריה של הפוליטיקה העולמית לא חסרות דוגמאות בהן הנהגה השתמשה בחוק לא למטרה לשמה הוא נחקק. חוקים לא פעם שימשו כדי להעדיף ציבור אחד על
הגדרה עצמית והיחס לאחר – פרשה בקטנה לפרשות תזריע-מצורע
פרשות תזריע מצורע מפגישות אותנו לראשונה עם ההתמודדות ביחס לגבולותיה של הקהילה, מי בפנים ומי בחוץ, מי צריך לצאת ומתי הוא יכול לשוב. כל קהילה
על הצהרת אמונים ועבודה קשה – פרשה בקטנה לפרשת שמיני
רק לפני כמה ימים עמדו נבחרות ונבחרי הציבור והתחייבו למלא באמונה את תפקידם כחברות וחברי כנסת במדינת ישראל. הטקס החגיגי ובכלל המצג בתקשורת, יכול לגרום
על פרטים ובדיקות – פרשה בקטנה לפרשת צו ופסח
עוד קורבן ועוד מנחה, עוד פירוט של חלקי הקורבן או סדר ההקרבה. פרשת השבוע מתעסקת המון בפרטי הקורבנות ובסוגים השונים שלהם, בירידה לפרטי הפרטים. בעיסוק
על היסטוריה ועתיד – פרשה בקטנה לפרשת ויקרא
בכל פעם שמגיעים אל ספר ויקרא חוזרות ועולות 2 שאלות. האחת היא מדוע בכלל נצטוו בני ישראל להקריב קורבנות, והשנייה היא האם אנחנו שואפים לחזרה
על מנוחה ועבודה – פרשה בקטנה לפרשת ויקהל פקודי
אחד החוקים הראשונים שחוקקה הכנסת לאחר סיום המנדט הבריטי היה תיקון חוק שעות עבודה ומנוחה. חוק שהיה קיים עוד מתקופת השלטון העות’מאני לא קבע יום
על זהות אישית וכללית – פרשה בקטנה לפרשת כי תשא
רק לפני שבוע ביקשו מאיתנו להביא את עצמנו, את הזהות המיוחדת שלנו, את התרומה הפרטית שלנו כדי לבנות משכן והנה שבוע אח”כ ואי אפשר אפילו
על בגדים ותחפושות – פרשה בקטנה לפורים ופרשת תצוה
כל נבחר או נבחרת ציבור יוכלו לספר את הסיפור הזה, של ההבטחות והסיסמאות לפני הבחירה והקושי להוציא אותן לפועל ביום שאחרי. הסיפור הזה של קמפיין
על אנטישמיות וזיכרון – פרשה בקטנה לשבת זכור
העם היהודי תמיד היה עם של זיכרון – זיכרון הבריאה, זיכרון יציאת מצרים, זיכרון השואה ועוד ועוד לאורך כל ההיסטוריה. הציווי לזכור משאיר אותנו מחוברים
על חזון וחוקים – פרשה בקטנה לפרשת משפטים
אחרי מעמד הר סיני זה כמעט בלתי אפשרי שלא לתהות מה נשאר ממנו אח”כ. איך לוקחים את העוצמה, את הקולות, הברקים וקול השופר והופכים אותם
‘סעודת יתרו’ – פרשה בקטנה לפרשת יתרו
במסורת יהודי תוניסיה נהגו לאכול סעודת מצווה ביום חמישי שלפני שבת יתרו. מקור המנהג המקובל ביותר הוא העובדה שהייתה מגפה בתוניסיה שפגעה והפילה חללים רבים
על מקומה של התרבות – פרשה בקטנה לפרשת בשלח
לא מעט פרשנים ניסו להבין מדוע שירת הים נפתחת בלשון עתיד, “אז ישיר משה”. יש שראו בזה קריאה לשירה שתגיע לעתיד לבוא ויש שלא ראו
על כוחו של סיפור – פרשה בקטנה לפרשת בא
אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שמרכזה של הפרשה טמון בעצם היציאה ממצרים, בעם שלם שיוצא מעבדות לחירות, במכות האחרונות ובקורבן פסח. אבל יש משהו מרכזי אולי
הילולא לרבי יוסף משאש – פרשה בקטנה לפרשת וארא
האתגר של כל מנהיג לא פוסח גם על משה רבנו, היכולת להיענות לציווי, להקשיב לדברי אלוהים ואז: “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” ומצד שני
אי-ציות אזרחי ובניין האומה – פרשה בקטנה לפרשת שמות
“…סימן היכרה של פקודה ‘בלתי חוקית בעליל’ – מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: אסור!…אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת
על ברכות ובחירות – פרשה בקטנה לפרשת ויחי
לאורך כל ספר בראשית נפגשנו עם האתגר ביכולת לבנות משפחה, ביכולת לבנות אומה. מהרגע הראשון היו קשיים, היו מכשולים ובעיקר היה קושי עצום להגיע להחלטה
מגזר שלישי ומגזר ראשון – פרשה בקטנה לפרשת ויגש
כמה אומץ נדרש ממנו, מיהודה כדי לגשת אל נסיך מצרים. רגע אחרי שהאחים כבר התגלו כ’גנבים’ מבית המלך הוא חוזר ועומד לפניו. והיינו מצפים שיתחיל
הדרך ארוכה היא ורבה – פרשה בקטנה לפרשת וישלח
רק לפני כמה ימים ציינו את יום כ”ט בנובמבר, היום בו אומות העולם הכירו בזכותו של העם היהודי למדינה משל עצמו, ליישות ריבונית כמו כל
על כוחו של היחיד – פרשה בקטנה לפרשת ויצא
איך זה שכוכב אחד לבד מעז. איך הוא מעז, למען השם. כוכב אחד לבד. אני לא הייתי מעז. במילים האלו של נתן זך שנפטר בשבוע
בין מסורת לחידוש – פרשה בקטנה לפרשת תולדות
“שתלתם ניגונים בי אימי ואבי ניגונים מזמורים שכוחים גרעינים גרעינים נשאם לבבי עתה הם עולים וצומחים” במילים אלו של המשוררת פניה ברגשטיין טמונה כוחה של
על זכות וקניין – פרשה בקטנה לפרשת חיי שרה
זכות הקניין, המאפשרת לאדם להיות בעלים של קרקע ורכוש במדינתו היא לא רק אחת הזכויות הטבעיות הבסיסיות ביותר [כפי שנקבע במסמך זכויות האדם של האו”ם
האם מותר לא להקשיב? – פרשה בקטנה לפרשת וירא
בשנת 1957, ניסה השופט בנימין לוי להגדיר מהי הוראה שחייל יכול שלא לציית לה: “אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה
על הקשבה וחלוציות – פרשה בקטנה לפרשת לך-לך
“נראה כי זה עצמו השבח שאברהם שמע זה המאמר לך-לך שנאמר מהשי”ת לכל האנשים תמיד ואברהם אבינו שמע וקיבל וממילא נקרא רק הדיבור אליו”. במילים
בין אנרכיה לדיכוי – פרשה בקטנה לפרשת נח
תומס הובס, ההוגה שהתווה את יסודות הפוליטיקה המודרנית כתב שלפני יצירת המוסדות הפוליטיים בני האדם היו ב”מצב הטבעי”. הם היו יחידים, להקות, חבורות. באין שליט
מדינת הלאום של העם היהודי – פרשה בקטנה לפרשת בראשית
“אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ’החודש הזה לכם’, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל”. נקודת המוצא הייתה שהתורה היא בסה”כ
