פירושים, מקורות ושאלות לדיון על משמעות ימי ספירת העומר בדורנו

ויקרא פרק כג פסוקים י- יז:

” י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ–וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. יא וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי ה’, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. יב וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת-הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה. יג וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַה’–רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין. יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה–עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה’. יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים–סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַה’ “.

האם אתם מזהים בפסוקים רגש או משמעות מיוחדת הנקשרת לימים האלה?
האם אתם מוצאים בהם טעם העומד מאחורי ספירת הימים?

פירוש ספורנו (לפסוק י)

“ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן (= מזג האויר ותנאי האקלים) מתחילת האביב עד הקציר… היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי השדה לבעלים, והיה הקרבן לתפלה על העתיד, והיתה הספירה זכרון לתפלה יום יום, והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר,וחג האסיף על טוב האסיף. “

מהי המהות של ימי ספירת העומר ומה עומד מאחורי קרבן העומר על פי פירוש זה?
מהן הרגשות המשמעותיים הנוכחים בימים אלה לפי הפירוש?

פירוש רבי יוסף בכור שור (לפסוק כג) :

“תספרו חמשים יום – לכבוד תורה צווה הקב״ה לספור.
משל לאדם אחד שהיה חבוש בבית האיסורין, בא לו מבשר אחד מעבדי המלך ואמר לו יום פלוני יוציאך המלך מבית האיסורין, ולאחר חמשים יום ליציאתך, יתן לך בתו. אמר ולואי שיוציאני. לאחר שהוציאו המלך אמר: משנתקיימו דבריו שהוציאני המלך, ודאי יתקיים שיתן לי המלך בתו. התחיל למנות עד חמשים יום, ונתן לו המלך בתו. כך… שיוציאנו ממצרים משיעבוד, אין אנו יכולים להאמין, אף כי יתן לנו את התורה. עד שיצאו, התחילו ישראל למנות מתי יתן להם התורה, ונתנה להם לסוף חמשים יום ליציאתם. וצוה הקב״ה שיספרו בכל שנה לחבב עליהם התורה, שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, כך שמעתי מאבא מורי זצוק״ל. “

מהי המהות של ימי ספירת העומר על פי פירוש זה?
מהן הרגשות המשמעותיים הנוכחים בימים אלה לפי הפירוש?

בבלי, מסכת יבמות, דף סב ע”ב

“אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס.
וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם,
עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם- רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה.
תנא כולם (= תלמידי רבי עקיבא) מתו מפסח ועד עצרת.” 

מהן הרגשות המשמעותיים הנוכחים בימים אלה לפי המדרש?
איזה יחס אתם יכולים למצוא בין פירושו של רבי יוסף בכור שור למדרש זה מן התלמוד בנוגע לימים שבין פסח לשבועות?

על פרעות תתנ”ו בקהילות אשכנז שאירעו בימי אייר וסיון בשנת 1096 במהלך מסע הצלב הראשון :

“ואותה שנה אירע פסח בחמישי בשבת וחודש אייר יום שישי ושבת… ובשמונה באייר ביום השבת, קמו האויבים על קהל שפיירא, ויהרגו בהם אחת עשרה נפשות קדושות… ובכ”ג באייר קמו על קהילת וורמיישא והקהל נחלקו לשתי כתות, מקצתן נשארו בבתיהן ומקצתן ברחו אצל ההגמון. ויקומו זאבי ערבות על אותם שהיו בבתיהם וישדדום, אנשים ונשים וטף נער וזקן, ויפלו המדרגות ויהרסו הבתים וישללו שלל ויבוזו בז ויקחו את התורה וירמסוה בטיט ויקרעוה וישרפוה, ויאכלו את בני ישראל בכל פה. ויהי לשבעת הימים, ביום ראש חודש סיוון, יום ביאת ישראל לסיני לקבל את התורה, הוחרדו אותם אשר נשארו עדיין בחצר ההגמון ויתעוללו בהם האויבים כמו לראשונים, ויתנום לחרב. ” ( מתוך עדות רבי שלמה ב”ר שמעון ורבי אליעזר ב”ר נתן)

אילו תחושות מעוררים אצלכם התיאורים ?
באילו תקופות נוספות ביסטוריה היהודית התרחשו אירועים דומים? באיזו מידה אנחנו זוכרים ומזכירים אותם?
אילו מנהגי אבלות נוהגים במשפחה ובקהילה שלך בימי ספירת העומר?
מה יכול להיות המקור להבדלים בין המנהגים בקהילות ישראל השונות?

פיסקה ממאמרו של הרב יהודה אשכנזי (מניטו)

( המאמר במלואו פורסם לרגל יום העצמאות העשרים ושנים של מדינת ישראל ב”תורה ועליה” 1970. תורגם מצרפתית ע”י ד”ר גבריאלה בן שמואל.)

דונו בשאלות אלו לפני קריאת המאמר ולאחר מכן תארו את נקודת המבט שהתחדשה לכם בעקבותיו:

כיצד השתנתה המהות של ימי ספירת העומר בדורנו?
אילו שינויים מעשיים התרחשו בהם מתוך כך?
האם יש לדעתכם צורך בשינויים נוספים?

“במשך אלפיים שנות גלות רומי היינו רגילים להתייחס לתקופת העומר בעיקר כתקופת אבל הנקטעת רק על ידי יום ההילולה של יום השלושים ושלושה לספירת העומר, הוא ל”ג בעומר.
אולם, מאז הקמת מדינת ישראל ב-1948, נראה כי במקביל לתחייה המחודשת של ההיסטוריה של היהודים בארצם, הלוח העברי חווה אף הוא תחייה משלו.

הנה במהלך פחות מעשרים שנים מקום המדינה מספר ימי זיכרון נוספו ללוח זה: כ”ז בניסן, יום השואה, המוקדש לזיכרון כל קרבנות הנאצים; ד’ באייר, יום הזיכרון לחללי צה”ל; ה’ באייר, יום העצמאות של מדינת ישראל ולבסוף, כ”ח באייר, יום שחרור ירושלים. כל האירועים הללו נמצאים במסגרת תקופת העומר. עובדה זו דורשת התבוננות דווקא כי היא נתפסת במסגרת משמעות ה’עומר’ של כלל המסורת היהודית. למעשה, ל’ל”ג בעומר’ מצטרפים עתה שני ימי חג חדשים, בעוד שלימי האבל מצטרפים שני ימי אבל נוספים המחזקים את הטון האפל הכללי של תקופת העומר הנחשבת לתקופה מסוכנת. נראה שלעינינו הופכת תקופה זו לחלק מהפולחן הדתי של חזון אחרית הימים במובן הרחב של המושג. …
האווירה של תקופת העומר אמביוולנטית וכוללת בתוכה הן תחושה אקזיסטנציאלית של התקדמות לקראת יעד מצופה, והן חווית כישלון של מה שעדין לא הושלם. מכאן מובן מדוע המסורת היהודית בחרה מוקדם מאד בתולדותיה למקם בפולחן העומר את תחילת הגלות המסתיימת למעשה רק בימינו, גלות שהחלה עם חורבן מדינת היהודים בממלכת יהודה על ידי הרומאים לפני אלפיים שנה. מאז קיבלה תקופת העומר מימד של אבלות שציינה באופן מיוחד את השמדת צבאו של בר כוכבא, שהיה מורכב בעיקר, כידוע, מתלמידיו של רבי עקיבא – אסון שייצג את אבדן ההזדמנות האחרונה לעצמאות לאומית עבור היהודים בתקופת האימפריאליזם הרומי. כך, גלות היהודים לאחר חורבן ממלכת יהודה השנייה נתפסה כ’עומר’ ארוך שנמשך אלפיים שנה, בין זיכרון יציאת מצרים ותקווה לזהות לאומית שתשוב ותתאמת בארץ ישראל”.