מבוא למורה:

בני נוער שעלו לארץ, מגיעים פעמים רבות שלא ברצונם. ההורים מחליטים , והם נאלצים להשאיר מאחור חברים, תרבות, נופים, וזיכרונות ילדות. החברה הקולטת לא תמיד מבינה את המקום הקרוע בו נמצאים העולים, ויש ציפייה “שיהיו ישראלים ” כמה שיותר מהר!

מערך השיעור המוצע מבקש להנכיח את כאב שתי המולדות, להבין את הקושי, ולחשוב יחד עם התלמידים כיצד נכון לקבל ולהקל על קשיי הקליטה של העולים.

בשירה המפורסם “אילנות”, תיארה המשוררת לאה גולדברג, שעלתה לארץ מליטא,
את הגעגועים לארץ המוצא ותחושת התלישות והזרות בקרב עולים חדשים:

“אולי רק ציפורי מסע יודעות
כשהן תלויות בין ארץ ושמיים
את זה הכאב של שתי המולדות.
איתכם אני נשתלתי פעמיים,
איתכם אני צמחתי אורנים.
ושורשי בשני נופים שונים.”

ביחידה זו ננסה לברר אילו מן הכאבים והקשיים בלתי נמנעים ועל אילו מהם ניתן להקל.

נעסוק בשאלות הבאות:
• האם העלייה מצרפת היא עליית מצוקה או רווחה?
• האם נכון בכלל להשתמש בהגדרות עולים לגבי עולים בכלל ועולים מצרפת במאה ה21 בפרט?
• מהם הקשיים הייחודים לעולים מצרפת במפגש עם הישראלים ועם הישראליות?
• כיצד יכולה החברה הישראלית לסייע להם בהתמודדות?

היחידה מכילה מאמר קצר, כתבת חדשות, סרטונים וכן מדרש קצר מן התלמוד הירושלמי אודות קשיי הקליטה של רבי זעירא העולה מבבל.

1. קראו את מאמרו של ד”ר שלמה פישר העוסק בעליה ממדינות הרווחה
כתבו בקצרה מה הם האתגרים הייחודיים לעליה מארצות רווחה לדבריו
ומהי הקריאה המרכזית שלו לחברה הישראלית.

2. צפו בסרטונים מתוך הסדרה “הצרפוקאים” ובכתבת החדשות:

יחס דו ערכי לארץ המוצא
הקושי לבקש ולקבל עזרה בקשיי הקליטה
כתבה על עולים מארצות הרווחה שהתייאשו וחזרו לארצות המוצא
“אל תצילו אותי” עליית רווחה או עליית הצלה?

• אילו קשיים ואתגרים מיוחדים לעליה מצרפת תוארו בכתבה? מה מן הקשיים שתוארו הזכיר לכם את תיאוריה של לאה גולדברג בשיר ?
• באיזו מידה נתקלתם מקרוב בתלמידים או מכרים שהתמודדו עם קשיים דומים?
• כיצד יכולה החברה הישראלית לסייע לעולים מצרפת לפתור קשיים מן הסוג שתואר בכתבות?
• מה יכול להיות התפקיד שלך כאיש חינוך בסיוע בהתמודדות עם קשיים אלה?

3. קראו את המדרש שלפניכם מן התלמוד הירושלמי ואת דברי ההסבר הקצרים שאחריו:

רבי זעירא, כשעלה לכאן,
הלך להקיז דם,
והלך לקנות ליטרת בשר מהקצב.
אמר לו: בכמה הליטרא הזאת?
אמר לו: בחמישים מטבעות ובמכת ברזל אחת!
אמר לו: קח לך שישים, ולא קיבל; קח לך שבעים, ולא קיבל; קח לך שמונים, קח לך תשעים,
עד מאה, ולא קיבל.
אמר לו: עשה כמנהגך.
בערב בא לבית הוועד, אמר להם: חכמים, מהו המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרת בשר עד שמכים אותו בברזל?!
אמרו לו: ומי הוא זה?
אמר להם: פלוני, הטבח.
שלחו להביא אותו ומצאו שמת וארונו יוצא.
אמרו לו: רבי, כל כך כעסת עליו?
אמר להם: יבא עלי שלא כעסתי עליו, הייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך.
(מתורגם מן התלמוד הירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב, הלכה ח)

סיפור זה מופיע במסגרת סיפורי ‘קליטת עלייה’ של התלמוד הירושלמי, המתעדים את עלילותיהם של העולים הבבלים החשובים שעלו לארץ-ישראל מתוך מטרות נאצלות, ומצאו עצמם במצבים מביכים כשבני המקום לועגים להם, מקנטרים אותם ומציקים להם.

במדרש זה, מסופר כיצד עם הגיעו של רבי זעירא לארץ הקודש הוא נכנס למרפאה שבה מקיזים את דמו,- הליך טיפולי מקובל באותם ימים כדי להשיג רוגע ושלווה אחרי המסע הארוך וטלטולי הדרך.
לאחר מכן, הוא נכנס לקצביה ורוצה לקנות לעמו נתח בשר משובח. רבי זעירא חדש בארץ. אין הוא בקי במנהגיה של הארץ ולא במחירי הבשר. כשהוא שואל את הקצב למחיר הנתח , עונה לו הקצב שבנוסף לתשלום במטבעות עליו לשלם תמורת הנתח גם בכך שיספוג מכה חזקה מקופיץ הברזל שותת הדם הנתון בידי הקצב.

רבי זעירא מחשב מהר את מצבו. לבשר הוא זקוק כמובן. כיהודי שהגיע מחו”ל המטבע מצוי בכיסו. ישלם את חמישים המטבעות, והיתרה – כופר להצלת ראשו מן המכה. הוא מציע לקצב ששים מטבעות כדי שלא יצטרך לספוג את המכה, אך הקצב מסרב. אחר כך מציע לו שבעים מטבעות כדי שלא יקבל מכה והקצב מסרב. וכך עד מאה – אך הקצב לא הסכים. נכנע רבי זעירא, וקיבל מהקצב את הנתח תמורת תשלום אך גם תמורת מכה.

רבי זעירא תמה מאוד על פשר המנהג המשונה והלך לשאול על כך בבית המדרש. החכמים תמהו גם הם על המנהג המוזר ושאלו את רבי זעירא מי הוא הקצב שעשה לו זאת. כששלחו לקרוא לאותו קצב הסתבר שהוא מת ומסע הלוויתו יוצא. הבינו חכמים שהקצב מת כתוצאה מהכעס שכעס עליו רבי זעירא ושאלו אותו – האם כל כך כעסת עליו? רבי זעירא נשבע והגן על תמימותו – לא כעס היה פה אלא תמיהה גדולה. סבור היה שכך היא דרכו של שוק הבשר בארץ הקודש.

• מה אפשר ללמוד מן המדרש על דפוסים אופייניים למפגש בין עולים לוותיקים?
• ציינו נקודות דמיון בין קשיי העלייה שתוארו בסרטונים לקושי המתואר במדרש.
• מה הוא לדעתכם המסר שרוצים חז”ל למסור באמצעות המדרש הזה ליושבי הארץ ביחס לקליטת עולים מארצות רווחה?