הקשר בין זכויות אדם ובין דמוקרטיה הוא מהותי, ודר בכפיפה אחת עם המושג חירות. אדם שזכויותיו נשמרות הוא בן חורין. זאת ועוד, חירות היא הכרחית ליכולתו האמתית של האדם להיות שותף פעיל באחריות לניהולה של החברה בה הוא חי. לכן מדינות שאינן דמוקרטיות עשויות להציג את עצמן כמי שמגנות על זכויות אדם, אולם אין בכך משום שיתופם האמתי של האזרחים בחיים הפוליטיים ובעיצוב החברה. יחד עם זאת, קיימת תביעה אף משלטון לא דמוקרטי להגן על זכויות האדם. תביעה זו מניחה כי כל אדם זכאי לזכויות כגון חופש התנועה, שוויון, הזכות לקניין או לכבוד. הנחה זו עולה בקנה אחד עם תפיסתו של ג’ון לוק אודות הזכויות הטבעיות של כל אדם, זכויות המוקנות לו לאדם באשר הוא, ואין להם לחברה או לשלטון היכולת לפגוע בהן.
שעה שאנו מתייחסים לזכויותיו של האדם ניתן לחלקן לשני סוגי חירויות: חיובית ושליליות. חירות חיובית מתייחסת להזדמנות או ליכולת של היחיד לפעול למען הגשמה עצמית; בעוד חירות שלילית המתייחסת לחופש של היחיד מכפייה. בהתאמה, ניתן לדבר אודות החופש ל- (חירות חיובית) לעומת החופש מ- (חירות שלילית) (מתוך אתר הויקפדיה). חלוקה זו מתבססת על הגותו של ישעיהו ברלין, כפי שהגדירה בחיבורו משנת 1958: “שני מושגים של חירות”.
מצורפים כאן שני דפי לימוד מקורות בנושא זה.
