הקדמה למורה
מערך שיעור זה, המוקדש לעשרה בטבת, מזמין אותנו למסע אל העבר הרחוק, אל תחילת המצור הבבלי על ירושלים בשנת 588 לפנה”ס – אירוע טראומטי שהוביל לחורבן בית המקדש בתשעה באב שנתיים ושבעה חודשים לאחר מכן. אך מעבר לזיכרון ההיסטורי, צום עשרה בטבת, כדברי הרמב”ם, נועד “לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי תשובה”.
דווקא בימים מאתגרים אלו, לאחר כמעט 17 חודשים של מלחמה בשבע חזיתות, הצום מאפשר להתחבר למשמעות ההיסטורית של יום זה. זו הזדמנות לבחון את המצור על ירושלים לא רק כאירוע נקודתי בעבר, אלא כקריאת השכמה להתבוננות מעמיקה במציאות בה אנו חיים – הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. עלינו לזכור כי גם ברגעים הקשים ביותר, רגע לפני שהמשבר מחריף ויוצא משליטה, טמונה בנו היכולת לבחור כיוון אחר ולפעול לגאולה.
כיצד המצור הזה משתקף בחיינו כיום? אולי בחוסן לאומי שנחלש, בקיטוב חברתי, בתחושות ניכור וחוסר שותפות של חלקים באומה. האתגרים הללו מזמינים אותנו לבחון מחדש את הדרך, את היעדים ואת דרכי הפעולה שלנו. הכאב והקשיים שחווינו בתקופה האחרונה מאפשרים לנו לעצור, להתבונן ולשאול בכנות: מהם סדרי העדיפויות שלנו?
מתוך התבוננות מעמיקה זו, נוכל לזהות בעשרה בטבת פוטנציאל לזריעת זרעי תיקון צמיחה וחיבור מחדש – ברמה האישית והלאומית.
שלב א’ – מהות המצור
- פתיחה – רקע היסטורי :נפתח בשאלה מכוונת: נשאל את התלמידים מה קרה בעשרה בטבת לפני 2,613 שנה? לאחר קבלת תשובות התלמידים (תחילת המצור על ירושלים בימי בית ראשון), נרשום במרכז הלוח את המילה “מצור” באותיות ברורות וגדולות.נסביר בקצרה כי מדובר באירוע מכונן בתולדות עמנו, ובעקבות הרמב”ם ב”הלכות תענית” מובן כי אין מטרת הצומות רק להתאבל על אבדן העבר, אלא בעיקר: “לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי תשובה”. במילים אחרות, עצירת השגרה, ההינזרות מאכילה ושתייה, אינה רק הימנעות פיזית, אלא יצירת מרחב שקט בתוך המולת החיים, המאפשר חשבון נפש נוקב וחיפוש אחר תיקון אישי ולאומי.במיוחד עכשיו, לאחר כמעט 17 חודשים של מלחמה בשבע חזיתות, יממה של פסק זמן מסיפוקים מיידיים של אכילה ושתיה, מזמנת לנו הזדמנות ייחודית להתחבר ל”אנרגיה ההיסטורית” האצורה ביום זה.
- המחשה ויזואלית : בשלב זה, נציג לתלמידים סרטון קצר שימחיש את משמעות המצור. מומלץ לבחור מראש את הסרטון המתאים ביותר לרמת הכיתה ולרגישותה.אפשרות א’ (הסבר בסיסי): קטע מהסרטון “עשרה בטבת” (עד שניות 0:55). סרטון זה מספק רקע היסטורי תמציתי.
אפשרות ב’ (תיאור וויזואלי): קטע ממכון מגלים “על המצור מ0.35 שעניות- 2.30 דקות) (בין 0:35 ל-2:30 דקות). סרטון זה כולל תיאורים גרפיים של מצור. - חוויה רב-חושית – צבעים ותחושות: לאחר הצפייה בסרטון, נפנה אל התלמידים בשאלה:-כאשר אתם חושבים על המילה ‘מצור’, אילו צבעים עולים בדמיונכם?
-אילו תחושות מתעוררות בכם?”. נבקש מהם לשתף בתחושותיהם באופן חופשי.
נרשום את הצבעים והתחושות על הלוח סביב המילה “מצור”, תוך יצירת מעין “מפת אסוציאציות” ויזואלית. מומלץ לקבץ תחושות וצבעים דומים.דוגמאות אפשריות לתגובות:צבעים: אפור, שחור, חום כהה, אדום (דם), אפור כהה, צהוב חיוור (חולי, רעב), אדמה, חול.תחושות: פחד, חרדה, חוסר אונים, בדידות, ניתוק, מחנק, קלסטרופוביה, חוסר ודאות, ייאוש, כעס, תסכול, סגירות, חוסר תקווה, רעב, צמא, חולי, תשישות, קור. - דיון וחיבור למשמעות: לאחר איסוף התגובות, נקיים דיון קצר שיעמיק את ההבנה:מדוע בחרתם דווקא בצבעים/תחושות אלו? מה הקשר בין הצבע/התחושה למילה ‘מצור’?אילו מחשבות עולות בכם לגבי החוויה של אנשים נצורים?”האם ישנם מצבים בחיינו בהם אנו חווים סוג של ‘מצור’ – פנימי או חיצוני? (למשל, לחץ חברתי, קושי נפשי, מגבלות פיזיות).
- חיבור ליום עשרה בטבת: נסכם את החלק הזה ונחבר אותו באופן ישיר לעשרה בטבת: ראינו כיצד המושג ‘מצור’ מעורר בנו תחושות ודימויים חזקים. כעת, ננסה להבין כיצד חוו תושבי ירושלים את המצור ההיסטורי, ומה אנו יכולים ללמוד מכך לחיינו היום.
שלב ב’ – בית מדרש – תיאורי המצור
- נחלק את התלמידים לזוגות )חברותות): ננחה אותם ללמוד את תיאורי המצור במלכים ב’ ובספר יחזקאל (בכתב מודגש) בליווי פרשנות הרב שטיינזלץ (בכתב רגיל).מקור א’: תיאור המצור (מלכים ב’ כ”ה, א-ג): ה א וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ של צדקיהו בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, עשרה בטבת בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל הוּא וְכָל־חֵילוֹ עַל־יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ. נבוכדנאצר עצמו כנראה לא שהה בירושלים אלא בבסיסו שברִבְלה, אבל צבאו חנה ליד ירושלים וצר עליה. וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, חומת ביניים, מבנה מוגבה או מגדל סָבִיב. הואיל ולא היה בכוחם להבקיע את החומות בכליהם, הדייק אפשר להם להדק את סגירת העיר, לצפות ולירות ממנו אל העיר, למנוע כל אספקה מן החוץ, ולבנות מתקנים שונים לשם הריסת החומות.וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה, אחת-עשרה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ.בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בחודש תמוז וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר, וְלֹא־הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ, שכן בעקבות המצור התרוקנו המחסנים, לפחות אלו של כלל העם.מקור ב’: באותו יום בו החל המצור, נצטווה יחזקאל לבצע פעולה סמלית הממחישה את המצור על ירושלים. (יחזקאל ד’, א-יז): ד.א וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, קַח־לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ, צייר עָלֶיהָ עִיר, אֶת־יְרוּשָׁלִָם.וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר: וּבָנִיתָ עָלֶיהָ, ליד העיר דמות דָּיֵק, מערכת מגדלים או מעין חומות שבחסותם ובאמצעותם צופים על העיר הנתונה במצור ויורים עליה, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה, תל עפר מוגבה עד שפת חומת העיר, כדי לחדור לתוכה, וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת, וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים, אילי ברזל לניגוח החומה מסָבִיב.
וְאַתָּה, לאחר שתעצב דגם של ירושלים הנתונה במצור, קַח־לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל שטוחה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ כקִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה, כַּוון אֶת־פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ, וְהָיְתָה העיר בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. אוֹת הִיא – העיר הנצורה ביד צבא והמוסתרת בקיר ברזל מהנביא הצר עליה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. המעשה מסמל את שהולך לקרות לירושלים, הניתוק הסביבתי על ידי אויב והסתר הפנים האלוקי ממנה.
וְאַתָּה, שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי, וְשַׂמְתָּ, תישא אֶת־עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל עָלָיו. סבל הכובד על שמאלך יהיה לגביך כמשא עוונות בני ישראל. כמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא, תסבול, ובכך תכפר במידת-מה אֶת־עֲוֹנָם.
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת־שְׁנֵי, שנות עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים, יום כנגד שנה: שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם, וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל.
וְכִלִּיתָ, כשתסיים אֶת הימים האֵלֶּה, וְשָׁכַבְתָּ עַל־צִדְּךָ הַיְמָנִי שֵׁנִית, ובכך נָשָׂאתָ אֶת־עֲוֹן בֵּית־יְהוּדָה – אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ.
ובכל התקופה הזו, למעלה משנה, שתשכב על צדך, אֶל תבנית מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם שאתה עושה, תָּכִין, תכוון את פָּנֶיךָ, וּזְרֹעֲךָ, תהיה חֲשׂוּפָה, כמוכנה לפעולת גבורה, וְנִבֵּאתָ אז עָלֶיהָ, תאמר לה את נבואתך.
וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ, כביכול, עֲבוֹתִים, וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶיךָ. אתה תהיה כפוי וכפות בידי ללא יכולת תזוזה. יחזקאל נתון במצב קשה כאילו אזיקים סמויים כובלים אותו בתנוחה אחת, והוא פונה ומדבר אל עיר מדומה שבנה לעצמו.
וְאַתָּה קַח־לְךָ גרגרי חִטִּין, חטים וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, שאפשר לאכול מהם מכל מין בנפרד, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד. וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ קמח מהתערובת הזאת לְלָחֶם שבוודאי אינו ערב לחיך. זה יהיה מאכלך במִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־אַתָּה שׁוֹכֵב עַל־צִדְּךָ, שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ.
וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תּאכְלֶנּוּ – בְּמִשְׁקוֹל, במשקל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל, שהם כמאתיים גרם לַיּוֹם, מֵעֵת עַד־עֵת, משעה מסוימת של יום זה עד לאותה השעה ביום שלמחרת תֹּאכְלֶנּוּ.
וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה, כלי קטן למדידת נוזלים, תִשְׁתֶּה, שִׁשִּׁית הַהִין, כ-750 סמ”ק לפי המדידה המקובלת יותר, מֵעֵת עַד־עֵת תִּשְׁתֶּה.
וְאת הלחם שציוויתיך להכין, עֻגַת שְׂעֹרִים, רקיק העשוי שלא בהקפדה מדגן גס, תֹּאכְלֶנָּה, וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה, תיאפה. צואת אדם יבשה תשמש לך כחומר בערה באפייה שתיעשה לְעֵינֵיהֶם של בני אדם שיבואו אליך.
וַיּאמֶר ה’: כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־לַחְמָם טָמֵא, מאוס ודחוי, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם. מה שאתה עושה מסמל את עם ישראל בגולה.
וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה’ אֱלוֹהִים, הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה, וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה, וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל, משוקץ. רבונו של עולם, כל חיי אכלתי רק דברים טהורים ונקיים. איך אוכל לאכול את הדברים האלה שאתה אומר לי?!
וַיֹּאמֶר אֵלַי: רְאֵה, אקל עליך – נָתַתִּי לְךָ אֶת־צְפִיעֵי, גללי הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם, המסריחים הרבה יותר, וְעָשִׂיתָ אֶת־לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם. את האש תסיק בגללים, שיש המשתמשים בהם להסקה.
וכאן באה נבואת העתיד: וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה, משען לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם, וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל, מתוך צמצום ומחסור, וּבִדְאָגָה, וּמַיִם בצמצום, מדודים בִּמְשׂוּרָה, כלי למדידת נפח נוזלים ומוצקים, וּבְשִׁמָּמוֹן, בדכדוך נפש יִשְׁתּוּ,
לְמַעַן, מתוך שיַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם, וְנָשַׁמּוּ, ייבהלו, יוכו בתדהמה אִישׁ וְאָחִיו, וְנָמַקּוּ, יאבדו בַּעֲוֹנָם. כל מה שתעשה בתקופה הקרובה יסמל הן את כובד העוונות המצטברים הן את פורענותה של ירושלים. הרעב והמחסור שיפקדו אותה יהיו כה ממושכים עד ששאריות האוכל יוכנו וייאכלו בצורה הגולמית והגסה ביותר.
- עיון ודיון בזוגות: לאחר קריאת הפסוקים והפרשנות, יערכו התלמידים דיון בזוגות ויענו על השאלות הבאות:מה מתואר בפסוקים באופן ישיר?
אילו פרטים עולים מהתיאור?
אילו תחושות מעוררים הפסוקים?
מה ניתן להבין “בין השורות” על המצב בירושלים בזמן המצור?דוגמאות לרשימה אפשרית:- תיאור המציאות: צבא אשור/בבל מקיף את העיר, חומות גבוהות, מחסור במזון ומים, ניתוק מהעולם החיצון, בניית דייק וסוללה, שימוש באילי ברזל.
- תחושות ומשמעויות: חוסר אונים, פחד, בדידות, ייאוש, תחושת סגר ומלכוד, איום קיומי, חרדה, רעב, צמא, מחלות.
- דיון במליאה – רגע לפני האסון:
לאחר סיום העבודה בזוגות, נזמין את התלמידים לשתף את התרשמותם מהפסוקים ומהפרשנות. נפתח דיון במליאה ונעסוק בשאלות הבאות:- מה עולה מתוך תיאורי המצור והדימויים שלו?
- כיצד הייתם מתארים את האווירה בירושלים באותם ימים?
חשוב להדגיש לתלמידים כי המצור הוא רגע לפני החורבן – רגע קריטי של בחירה. למרות הקושי והמצוקה, עדיין ישנה אפשרות לבחור כיצד להתמודד עם המצב.נשאל את התלמידים: - אילו אפשרויות עמדו בפני תושבי ירושלים באותם ימים?
- האם הייתה להם אפשרות להשפיע על גורלם?
- הזדמנות לתיקון: נכוון את הדיון לכך שהמצור, למרות היותו מצב קשה ומאיים, יכול להוות גם הזדמנות להתבוננות פנימית, לחשבון נפש ולתיקון. נשאל:
- כיצד ניתן למנף מצב של מצור למשהו חיובי?
- אילו תובנות ופעולות יכולות לצמוח מתוך מצב כזה?
בהתאם לזמן שנותר ולרמת הכיתה, נלמד יחד או נסכם עבור התלמידים (סיכום נקודות מרכזיות מתוך המאמר, מופיע בסופו) חלק מתוך דברי הרבי מלובביץ’ זצ”ל, שהופיעו בשיחות פרשת השבוע ויחי תשנ”ב, ועוסקים במשמעות עשרה בטבת כהזדמנות לתשובה ותיקון:
“…וכיון שבעשרה בטבת היתה התחלת (כל המשך המאורעות של) החורבן, ובהתחלה יש תוקף גדול יותר לגבי ההמשך שלאחרי זה ולפעמים גם לגבי סוף כל הענין, לכן יש בו חומר גדול יותר משאר הצומות הקשורים עם המשך וסוף החורבן.
ומזה מובן גם בנוגע לענין הטוב שבצומות – שעשרה בטבת הוא ההתחלה והפתיחה להענין הטוב שבכל הצומות (כדלקמן), שלכן, ה”ז ביתר שאת וביתר עוז מבשאר הצומות (כולל גם תשעה באב שבו נולד משיח צדקנו, התחלת הגאולה [מבחינת החיוב לצום בשבת כמו ביום כיפור לדעת חלק מהפוסקים]), כבכל פתיחת דבר חדש בעניני קדושה
וביאור הענין:
יום התענית הוא (כלשון הכתוב) “יום רצון לה'”, כפי שמבאר רבינו הזקן באגרת התשובה ש”הצום הנרצה הוא יום רצון” – “עת רצון” בנוגע לענין התשובה, שעל ידה מבטלים החורבן והגלות ומביאים הגאולה – “אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה .. ומיד הן נגאלין”.
וענין זה (כוונת הצום בשביל התשובה שמבטלת החורבן והגלות ומביאה הגאולה) מודגש בעשרה בטבת יותר מבשאר הצומות:
כש”סמך מלך בבל .. על ירושלים והביאה במצור” – עדיין לא פגע בירושלים עצמה (בהבתים שבה, ובודאי לא בהבית העיקרי, בית המקדש), ואפילו לא בהחומה שמקיפה ומגינה על ירושלים, שגם החומה היתה בשלימותה, ומלך בבל נשאר מחוץ להחומה (משא”כ במאורעות שלאח”ז שבגללם נקבעו שאר הצומות) .אלא שעצם העובדה שהי’ ביכלתו ועד שהקיף את החומה ועשה מצור על ירושלים, באופן ש”אין יוצא ואין בא”, ובמילא לא היו יכולים להכניס מזון לעיר וכו’ – הו”ע בלתי-רצוי עד לקביעת תענית.
והכוונה במאורע זה (מצור על ירושלים, אבל מצור בלבד, מבלי לפגוע בירושלים עצמה, אפילו לא בחומת ירושלים) היתה כדי לעורר את בנ”י לשוב בתשובה מיד, שעי”ז יתבטל הענין הבלתי-רצוי מתחלתו (ובמילא לא יבוא מזה המשך המאורעות הבלתי-רצויים דהחורבן והגלות).
ונמצא, שבעשרה בטבת מודגש ה”עת רצון” בנוגע לעבודת התשובה שמבטלת החורבן ומביאה הגאולה יותר מבשאר התעניות – כיון שלא הי’ בו ענין של חורבן בפועל (שהרי גם חומת ירושלים נשארה בשלימותה), כי אם דבר שיש בו כדי לעורר לתשובה, שעי”ז ישארו ירושלים וביהמ”ק בשלימות (שלילת החורבן.
…בנוגע להמצור על ירושלים (בעשרה בטבת) מצינו בנבואת יחזקאל “ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר גו’ והיתה במצור גו’ אות היא לבית ישראל”
…ויש לומר, שבהסימן להמצור ע”י “ברזל… והתיקון לזה ע”י ברזל דקדושה:
אמרו חז”ל “כל ת”ח שאינו קשה כברזל אינו ת”ח .. דכתיב ארץ אשר אבני’ ברזל, א”ת אבני’ אלא בוני'”, שזהו”ע ד”קשה עורף” למעליותא, החוזק והתוקף (ברזל) דעצם הנשמה, שעי”ז מבטלים הברזל דלעו”ז שהוא (קשיות העורף ד)היצה”ר.
וענין זה שייך במיוחד לעשרה בטבת – כי, כוונת המצור (מצור בלבד, ללא פגיעה אפילו בחומת ירושלים) היתה לעורר על התשובה כדי שגם חומת ירושלים תשאר ותהי’ בשלימותה (כנ”ל), וענינו בעבודת ה’ – השמירה על שלימות התורה, “אני חומה זו תורה”, באופן של חוזק ותוקף ד”ברזל” דקדושה, “אבני’ (בוני’, תלמידי חכמים) ברזל”.
…ולכן, בדורנו זה ובשנה זו מודגש ביותר ובעיקר החיזוק שבהדגשת הכוונה והתכלית דהגאולה שישנה בהתחלת זמן הגלות, ועאכו”כ לאחרי השלימות דמעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ותיכף ומיד ממש באה הגאולה הנצחית וביהמ”ק הנצחי בפועל ובגלוי, שאז רואים (א) שתמורת המצור על ירושלים נעשית שלימות ההרחבה דירושלים, “וראמה וישבה תחתי'”, “שתאריך ותרחב” , ועד ש”פרזות תשב ירושלים, למעלה ממדידה והגבלה דחומה, כיון שעתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל (וארץ ישראל תתפשט בכל העולם), ותמורת ה”ברזל” דלעו”ז שקשור עם חורבן ביהמ”ק נעשית השלימות ד”ברזל” דקדושה בבנין ביהמ”ק השלישי.
נקודות מרכזיות בחלק זה של המאמר:
- עשרה בטבת הוא תחילתו של תהליך החורבן, ולכן טומן בחובו פוטנציאל גדול להשפיע על כל התפתחות התהליך. חשיבותו הרבה נובעת מאפשרות התיקון האפשרי בשלב כזה.
- המצור על ירושלים, טרם החורבן עצמו, נועד לעורר את בני ישראל לתשובה (נתינת הזדמנות), ובכך לבטל את הגזירה.
- ה”ברזל” המסמל את המצור (יחזקאל ד’, ג) יכול להפוך ל”ברזל של קדושה” – חוזק ותוקף בעבודת ה’, בדומה לתלמידי חכמים בארץ ישראל. האנרגיה שיכולה להפוך לחורבן יכולה לשמש לקדושה, בהתאם לבחירתנו.
- עשרה בטבת מהווה הזדמנות לתיקון מעשה החורבן ובכך לבניית ירושלים מבחינה מעשית ורוחנית, ולבניית בית המקדש השלישי ב”ברזל של קדושה”.
שלב ג’ – צעד קטן במציאות צעד גדול לגאולה
- סימני הגאולה: נציג בפני התלמידים חפצים או תמונות, כגון:
-
- שמן זית תוצרת ישראל
- יין ישראלי יקר
- תלמיד חצוף (תמונה או איור)
- אבזרים המייצגים ארצות שונות (דגלים, מטבעות, מזכרות)
- פירות ארץ ישראל
- הרחבה: מומלץ להוסיף תמונות ועזרים נוספים רלוונטיים, כמו תמונות של עלייה לארץ, התיישבות, בנייה ופיתוח הארץ, חקלאות ועוד. ניתן גם להציג קטעי וידאו קצרים או קטעי עיתונות מתאימים.
- נשאל את התלמידים: מה המכנה המשותף לכל החפצים/תמונות הללו, חוץ מזה שכולם קשורים למציאות של ימינו? (רמז: כולם קשורים לארץ ישראל, לעם ישראל ולתהליכים המתרחשים כיום) כיצד הם קשורים למושג “אתחלתא דגאולה”?
- נבואות וסימני הגאולה במקורות: נסביר לתלמידים כי החפצים/תמונות הללו מייצגים סימני גאולה המופיעים במקורות חז”ל, כמו בגמרא במסכת סוטה וסנהדרין:
“בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים” (סוטה מט,ב)
“ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל” (סנהדרין צח, א)”
- פעילות (אם הזמן מאפשר): הדפיסו לתלמידים דף ראשון של חדשות יומיות מהעיתון או מהאינטרנט. בקשו מהם לאתר ידיעות הקשורות לסימני הגאולה שהוזכרו בגמרות אלו.
- נפנה את תשומת לב התלמידים לפלא שמימוש נבואות וסימני גאולה שנתנו לפני אלפי שנים, בכל מהדורת חדשות.
- נשאל את התלמידים:
-
- מדוע חכמינו, שחיו לפני אלפי שנים, נתנו סימנים לגאולה?
- מדוע חשוב לזהות את “אתחלתא דגאולה?
- כיצד הבנה זו יכולה להשפיע על ההתנהגות שלנו?
- נסכם: ונדגיש כי אותות הגאולה המתגלים לנו כבר עכשיו – מאפשרים:
-
- להבין: לתפוס את משמעותם של התהליכים המתרחשים סביבנו, ולראות את התמונה הגדולה.
- לפעול: לבחור בדרך פעולה נכונה ומועילה, מתוך הבנה ואמונה.
- להתגבר: לא להיבהל מהמורכבות המאפיינת את התקופה הזו, אלא לראות בה אתגר והזדמנות לצמיחה.
- כפי שלמדנו מדברי הרבי מלובביץ’, התחלות הן בעלות עוצמה ופוטנציאל עצומים. הן מתנה משמים, המאפשרת לנו לזהות את המצב ולבנות עתיד טוב יותר באמצעות בחירות חיוביות ופעולות בונה.
- אנחנו לא נאלצים להתמודד עם סמני חורבן, אלא זוכים לחיות בתקופה מיוחדת במינה, בה מתגלים סימני הגאולה. זוהי קריאה להיות ערניים, לצפות לישועה ולפעול למימושה.
שלב ד’ – סיכום וקריאה לפעולה
-
- נסכם את השיעור: עשרה בטבת, למרות הזוועות והקשיים שהוא מייצג, הוא לא רק יום של צער ואבל. הוא בעיקר יום של התעוררות, של התבוננות פנימית ושל תיקון. נשאל את התלמידים:
-
-
- מה חדש למדתם היום על עשרה בטבת?
- מה תוכלו לעשות אחרת השנה כדי שעשרה בטבת יהיה יום משמעותי יותר עבורכם?
-
-
- קריאה לפעולה: עשרה בטבת הוא הזדמנות להפוך את הזיכרון ההיסטורי למקור כוח ולמוטיבציה לפעולה. הנה כמה רעיונות כיצד להפוך את היום הזה למשמעותי באופן אישי:
-
-
- לימוד תורה: נלמד פרקים הקשורים לחורבן הבית, לתשובה ולגאולה. נלמד מטעויות העבר ונשאב השראה לבניית עתיד טוב יותר.
- תפילה ובקשה: נכתוב תפילה אישית על הגאולה הנצרכת בעת הזו.
- חיזוק הקשר לארץ ישראל: ניזום טיול או למידה על חלקי ארץ ישראל שכבשנו במלחמה הנוכחית, או שעדיין לא בידינו.
- חסד: נזהה צורך חברתי בסביבתנו וניזום פעולה לשיפור המצב.
- חשבון נפש ותשובה: נערוך חשבון נפש אישי ונשאל את עצמנו: כיצד אני יכול/ה לתרום לעמי ולארצי? מהם הכוחות שלי, כיצד אשתמש בהם לטובה ואילו תכונות אצטרך לתקן ולשפר?
-
