קהל היעד : תלמידי חטיבה ותיכון
משך הזמן :45 דקות.
מבוא למורה
דומה שאין מהגר שלא חש על בשרו את קשיי ומכאובי המעבר ממקום למקום, משפה לשפה ומתרבות לתרבות. גם ישראלים השבים לכור מחצבתם בארץ ישראל לאחר שהות של כמה שנים מחוצה לה, אינם פטורים מייסורי הקליטה.
וגם מי שעלה מארצות רווחה ובחר מרצונו החופשי לחיות בישראל ולקח בחשבון את הקשיים הצפויים לו אינו יכול להימנע מכאבים ומחוויות קשות שיהיו כרוכים במעבר.
יום העליות מזמן לנו התבוננות על גלי העלייה השונים , על חוויות העולים, בני העולים שחוו בקשיי המעבר של הוריהם ומזמין למחשבה עלינו כחברה קולטת עלייה – על מה שנעשה ומה שנדרש עוד לעשייה.
שאלות למחשבה ולשיח : עד כמה בני החברה הישראלית מודעים לקשיים ולהתמודדויות של עולים חדשים – כולל אלה מביניהם שעלו מרצון ומבחירה והגיעו מארצות רווחה ?
עד כמה אנחנו רגישים, סובלניים ויודעים לעמוד לצידם ולתמוך בהם מול מי שינצלו את מעמדם הרעוע ואת נקודות החולשה של העולים חדשים כדי ללעוג להם ולפגוע בהם?
במערך זה הצעה ללימוד מדרש מצמרר ולא מספיק מוכר, שיכול לזמן שיח בנושא חשוב ורגיש זה.
סבב פתיחה:
כהקדמה ללימוד נוכל לשאול את המשתתפים מי מהם חווה הגירה? ( זה יכול להיות תלמיד שעלה לישראל אבל גם תלמיד ישראלי שחי תקופה מסוימת בחו”ל.)
כיצד קיבלו אותו במקום החדש שהיגר אליו ?
האם היו הבדלים תרבותיים או מנטליים שהיקשו על ההשתלבות שלו ?
האם היו מי שניצלו את ההבדלים הללו או את חוסר שליטתו בשפה ובתרבות החדשה כדי ללעוג לו או לפגוע בו?
האם היו מי שסייעו לו ?
שתי הצעות להלן לגירוי המחשבה לפני העיסוק במדרש.
הצעה א’
שירו של ארז ביטון “פיגומים” מזמין את הקוראים לחוש את תסכולו של האב-העולה, ולשמוע את התמודדותו של הבן – דור שני לעלייה. החלום שהתנפץ, ההווה הכואב, והתיקון האפשרי בעתיד.
ארז ביטון/ פיגומים
עַל סַף חֲצִי בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
עָמַד אָבִי
מַצְבִּיעַ לַצְּדָדִים וְאוֹמֵר:
בַּהֲרִיסוֹת הָאֵלֶּה נִבְנֶה פַּעַם מִטְבָּח
לְבַשֵּׁל בּוֹ זְנַב לִוְיָתָן
וְשׁוֹר הַבָּר,
וּבַהֲרִיסוֹת הָאֵלֶּה
נָקִים פִּנַּת תְּפִלָּה
לִמְצֹא מָקוֹם
לְמִקְדָּשׁ מְעָט.
אָבִי נִשְׁאַר בַּסַּף,
וַאֲנִי – כָּל יָמַי
מַצִּיב פִּגּוּמִים
אֶל לֵב הַשָּׁמָיִם.
(מתוך: “ספר הנענע”)
- למה לשים לב בשיר?
- מה ניתן לעשות איתו?
- מה נכתב בזמן הווה? מה בזמן עתיד? על מה זה מצביע?
- המילים “סף” ו”הריסות” מופיעות פעמיים- מהי החוויה החזקה שמדגישות המילים הללו?
- מהו הפער בין הדור החולם לדור שחי את המציאות?
- “פיגום אל לב השמים”- האם סיפור מגדל בבל או סיפור סולם יעקב הוא האסוציאציה העולה מהביטוי? למה? אולי אסוציאציה אחרת?
- בחרו תמונה (של ממש!) שתוכלו באמצעותה לחזק את רוחו של האב, לבטא אופטימיות.
- הציעו מקום שנכון למקם בו פיגום עבור הבן, היכן זה דחוף?
הצעה ב’
המערכון הידוע ” לול ” מזמן אפשרות לשיח על סבבי העלייה השונים עוד טרם קום המדינה, ועל תחושת – זכויות הותק שיש לכל גל עלייה כלפי העולים החדשים. ניתן כמובן לחבר את המערכון לגלי העלייה האחרונים , לדון בנסיבות שהביא כל גל כזה לעלות לארץ (שונה המוטיבציה של העולים מאתיופיה מאחיהם מברית המועצות, שונה המוטיבציה של העולים מארצות הברית מאלה שעלו מצרפת למרות שאלה וגם אלה עלו מארצות רווחה ולא חוו בהכרח אנטישמיות ורדיפות…. )
https://www.youtube.com/watch?v=alp9scMfmjA&t=174s
שאלות שעולות בעקבות הצפייה במערכון :
- איך ניתן להבין את הצורך של עולה ותיק להביע עליונות? מה הביא אותו לדעתכם לכך ?
- כתבו המשך למערכון על קליטת יהודי אתיופיה, רוסיה וארה”ב, האם פרקי ההמשך דומים / שונים מפרקי ההתחלה ?
- מהי האחריות שלנו כחברה קולטת עלייה כלפי העולים החדשים ? או שאולי זהו עניינה של כל משפחה הבוחרת לעלות לארץ?
לימוד המדרש
סיפור ירושלמי אחד על עולה בבלי, לוקח את הדברים כלשונם ומדגים כיצד העולה החדש חש את הקשיים והכאבים על בשרו.
נעבור ללימוד המדרש מן התלמוד הירושלמי (ברכות פרק ב’ הלכה ח’) שמתייחס למפגש בין רבי זעירא – העולה החדש מבבל ובין יושבי הארץ:
רַ’ זְעֵירָא כְּשֶׁעָלָה לְכָאן ( מבבל לארץ ישראל) הָלַךְ וְהִקִּיז דָּם.
(הקזת הדם הייתה באותה תקופה טיפול מקובל למטרת הרגעה וחיזוק).
(לאחר מכן, כדי להתחזק עוד מעט מקשיי הדרך )
הָלַךְ וּבִקֵּשׁ לִקַּח לִיטְרָא שֶׁל בָּשָׂר מִן הַטַּבָּח.
אָמַר: לִיטְרָא זוֹ בְּכַמָּה?
אָמַר לוֹ: בַּחֲמִשִּׁים מָעִין וּרְצוּעָה אַחַת. (כלומר- תמורת נתח הבשר אצטרך להכות אותך מכה אחת באמצעות רצועה)
אָמַר לוֹ: הֵילָךְ שִׁשִּׁים (הציע רבי זעירא לשלם לקצב שישים מעות במקום ההלקאה).
– וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
– הֵילָךְ שִׁבְעִים
– וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
– הֵילָךְ שְׁמוֹנִים, הֵילָךְ תִּשְׁעִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמֵאָה
– וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה כְּמִנְהָגְךָ. ( כלומר- רבי זעירא נאלץ להסכים לשלם עבור ליטרת הבשר הן במעות והן במכות באמצעות הרצועה)
בָּעֶרֶב יָרַד (רבי זעירא) לְבֵית הַוַּעַד,
אָמַר לָהֶם לַחֲכָמִים: מָה רַע הַמִּנְהָג כָּאן,
שֶׁאֵין אָדָם אוֹכֵל לִיטְרָא שֶׁל בָּשָׂר עַד שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ אַחַת בִּרְצוּעָה.
אָמְרוּ לוֹ: וּמִי הוּא זֶה?
אָמַר לָהֶם: טַבָּח פְּלוֹנִי.
שָׁלְחוּ וּבִקְּשׁוּ לַהֲבִיאוֹ. וּמָצְאוּ אֲרוֹנוֹ יוֹצֵא. ( כלומר- גילו שהטבח מת ומסע הלוויה שלו בדיוק יצא).
אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כָּל כָּךְ! ( כלומר- תמהו – האם כעסך של רבי זעירא על הטבח היה עז כל כך עד שהביא למותו של הטבח ?)
אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלַי, שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי, סָבוּר הָיִיתִי: כָּךְ הוּא הַמִּנְהָג !
הצעות ושאלות לדיון :
- אילו תחושות מעוררת אצלכם ההתרחשות הקשה המתוארת במדרש האגדה?
- את מי לדעתכם מבקר המדרש?
- מה תוכן הביקורת ?
- חשבו על המפגש בין רבי זעירא ה’עולה החדש’ ובין הטבח המקומי-
- מה יכול להיות המניע להתנהגותו של כל אחד מהם בהתרחשות המתוארת במדרש?
- האם לדעתכם זהו סיפור יחידאי, חריג בלתי מייצג או שהוא יכול ללמד על דפוסים אופייניים למפגש בין עולים חדשים לישראלים ותיקים? נמקו את דבריכם.
- האם חוויתם בעצמכם התרחשויות דומות במפגש בין עולים חדשים לישראלים ותיקים –
- מצד העולים, מצד הוותיקים או כעדים מן הצד להתרחשות ?
- על בסיס המתואר במדרש, מה חשוב בעיניכם להדגיש לחברה הישראלית ומה אפשר להציע לעולים חדשים כדי להקל על המפגש בין עולים לותיקים ולרכך את קשיי הקליטה?
להעשרה ולהרחבה מוזמנים לעיין גם במאמרו של שמואל פאוסט – עלייתו של רבי זירא בקישור זה
לדיון נוסף בנושא קליטת עליה בכיתה ובבית הספר מוזמנים להעזר גם בסרטונים שבקישורים אלה:
קשיי קליטה בתקופת העליה ההמונית לישראל בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים
סליחה על השאלה- תלמידים עולים חדשים
עולות ותיקות שעלו לישראל בשנות התשעים משחזרות את קשיי הקליטה שהן ומשפחתם חוו
