מאמר מתוך ידיעון- מהי תרבות, חנוכה תשע”ז

מה הם מושגי המפתח של דיון בנושאי צדק חלוקתי בכלל ובנושאים הקשורים לתרבות בפרט?
לפניכם, ‘מורה הנבוכים’ למושג ‘צדק חלוקתי בתרבות’.

מה מביא את חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ’ ואחמד טיבי לשבת סביב שולחן דיונים משותף בכנסת ולקדם יחד אג’נדה משותפת? הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי בכנסת, ועדה שהוקמה באוגוסט 2016. מחד, מפתיע כי הוועדה העוסקת בנושאים כה טריוויאליים, שסביבם ישנה הסכמה גורפת במשכן, הוקמה רק בעת האחרונה. מאידך, למרות השיח הציבורי הער אודות נושאי הצדק החברתי, המציאות רחוקה מלהצביע על התקדמות בכל הקשור לשוויון, ויש מי שיטען, כי כחברה אנו נמצאים בנסיגה, שעה שהפערים גדלים. מהם אם כך מושגי המפתח של דיון בנושאי צדק חלוקתי בכלל ובנושאים הקשורים לתרבות בפרט? לפניכם, מורה הנבוכים למושג ‘צדק חלוקתי בתרבות’:

צדק חברתי :

שני מושגים ‘אחים’ משמשים יחד בדיון אודות יחסים בין בני האדם. האחד הוא ‘צדקה’ והשני הוא ‘צדק’. בעוד הצדקה היא מעשה וולונטרי, או מצוות הא-ל, הנותנת מענה מידי לצרכיו של הנזקק, הרי שצדק מעוגן במנגנון, במדיניות, בתכנון לטווח ארוך וכן הלאה. הצדקה איננה מתיימרת להבטיח חינוך הולם או שירותי בריאות ראויים לכולם, ולעיתים מייצרת יחסי תלות בין מי שיש לו ומי שאין לו. לא כן הצדק. יש מי שמצביע על הולדתו של רעיון הצדק החברתי במאה ה -19, אולם למעשה שורשיו עמוקים ונטועים במהפכה שחוללה האמונה המונותאיסטית ותורת ישראל בעולם המחשבה המערבית. [1]

צדק חלוקתי:

רוב רובן של התיאוריות העוסקות בצדק חברתי מעוגנות בתורתו של ג’ון רולס, פילוסוף אמריקני בן המאה העשרים, שביקש לעגן את ההוגנות והצדק במבני התשתית החברתיים. תיאוריות של צדק טוענות, כי כל אדם זכאי ליהנות מהטובין הכלכלי, החברתי או הסביבתי. זכות זו קנויה לו מכוח השוויון, מכוח זכויות האדם והאזרח ומכוח מאפייניו וצרכיו האישיים. גישתו של רולס מבקשת לעגן רעיונות מסוג זה בשיטה מסודרת, שתקבע את דרכי הניהול של הפוליטיקה, הכלכלה והמוסדות החברתיים, באופן שיאפשר את חלוקת הטובין על הצד הטוב ביותר.

צדק חלוקתי בישראל:

בספר ‘צדק חלוקתי בישראל’ [2] קושר פרופ’ מנחם מאוטנר את המציאות הישראלית בת זמננו בתהליכים שהחלו בשנות השבעים של המאה ה-20, עם התמוטטות ההגמוניה של תנועת העבודה. שני תהליכים משמעותיים החלו לקרום עור וגידים בשנים הללו. האחד הוא החלפת רעיון ‘כור ההיתוך’ בהשקפה המקצה מקום לזהויות שונות, השקפה רב תרבותית. השני הוא כרסום תמידי במעמדה של מדינת ישראל כמדינת רווחה, ופינוי מקום לכוחות השוק. מעתה חלוקת המשאבים נעשתה יותר ויותר על ידי ה’יד הנעלמה’ של השוק, ופחות ופחות על ידי הכוונתה של המדינה. יחד עם תחושת הסולידריות שנחלשה, נוצרה במדינת ישראל חברה בעלת פערים עמוקים יותר, חברה בה הזכויות אינן מתחלקות באופן שווה בין פלחי האוכלוסייה השונים.

תרבות:

לצד ההגדרה המרחיבה של המושג ‘תרבות’, המתייחסת למגוון האמונות וצורות החיים בחברה, קיימת הגדרה מצומצמת יותר, העוסקת בביטויים אסתטיים הקשורים לאומנות, למוסיקה, למחול, לקולנוע, לספרות ועוד. בידיעון זה אנו נדרשים ל’תרבות’ בהקשרה האסתטי בלבד. למרות הגדרה מצומצמת זו, אין להתעלם מכך שקיימת זיקה הדוקה בין עולם התוכן הקשור לזהות, לפרשנות או למשמעות ובין המבעים האומנותיים או התרבותיים של תכנים אלו. מכאן שישנה חשיבות עליונה בחלוקה הוגנת של טובין הקשורים לצריכה או ליצירה תרבותית.

צדק חלוקתי בתרבות:

רעיון זה מבקש לקשור בין הכרה בתרבות מסוימת ובין הקצאת משאבים לקידומה של תרבות זו. מדיניותה של שרת התרבות, מירי רגב, מבקשת לחלק את ‘עוגת התקציב’ באופן שונה ממה שהיה נהוג עד כה במדינת ישראל – יותר משאבים ליוצרים החיים בפריפריה או לתרבות בעלת ‘אופי ייחודי’, תרבות הנוצרת ביהודה ושומרון, במגזר הערבי או החרדי. לצד הרפורמה אותה מקדמת השרה מירי רגב, פועלים גופים נוספים לקידום הרעיונות הללו. כך למשל: השדולה למען צדק חלוקתי בכנסת, שערכה את כנס ‘צדק פיוטי’, או הכנס ‘תרבות, פוליטיקה ואתיקה – בני ברית או קווים מקבילים’, שיזמו הרב שרלו ופרופ’ זהבה כספי כחלק מפעילות המרכז לאתיקה במשכנות שאננים.

[1] ראו למשל, בני פורת, צדק חברתי במקרא שישה עקרונות יסוד: https://www.idi.org.il/parliaments/71/8058

[2] מנחם מאוטנר (עורך), צדק חלוקתי בישראל, תל-אביב 2000, עמ’ 29-34.