מאמר מתוך ידיעון ראש השנה- “בת שבעים פוקחת עין”, זהותה היהודית של מדינת ישראל
ביום השביעי – שבת, בשנה השביעית – שמיטה, בשמיטה השביעית – יובל, בחודש השביעי – ימי הדין; נדמה, שאין קץ לשימוש במספר שבע במורשת ישראל. ובמענה לשאלה האלמותית של הגשש החיוור “מה שבע?”, לימד אותנו המהר”ל מפראג, כי המספר שבע מסמל את המעבר מהטבע, מהמצוי, מהריאלי, הגשמי והמוחשי אל משהו מעבר, אל הרוחני, המטפיזי, הנצחי.
שבעה עשורים לאחר ימי התקומה הגדולים אנו חיים במדינה משגשגת ופורחת (עם כל הבעיות) שלנו, ומספר היהודים ההולך ומתקרב לשבעה מיליון. נדמה, שהגיעה העת לשאלת “השבע”, שאלת המשמעות הרוחנית, הנצחית, האמונית: מהי בעצם מטרתה של תקומת ישראל.
מאז ראשית הציונות היו רבים שנשאו על דגלם את המחשבה: “ככל העמים בית ישראל”. הם חלמו, לחמו והצליחו במידה רבה להקים מדינה מודרנית, תוך שהם מאמצים אל חיקם את האופנות המערביות המתחלפות: לאומיות וסוציאליזם בעבר, ליברליות ופוסט-מודרניות בהווה. משאלת ה”שבע” הייחודית הם נטו להתעלם, או לכל היותר לגייס שברי פסוקים להצדקת האופנות העכשוויות.
מאז ראשית הציונות היו רבים שפחדו מהאתגר של חיבור הקודש והחול. הם נאבקו בתנאים קשים לשמור על נאמנות למסורת ישראל-סבא מהגולה, והקימו עולם תורה אדיר ממדים, תוך שהם מסתמכים על הצלחותיהם של אחיהם החילוניים. את שאלת “השבע”, שאלת המשמעות של חיי תורה במדינה מודרנית והמשמעות העמוקה, הם הותירו לימות המשיח.
ומאז ראשית הציונות פעלה גם הקבוצה השלישית: קטנה, מבולבלת, מותקפת, נהנית לרקוד על כל החתונות וגם סופגת אש מכל הכיוונים. הקבוצה שחרטה על דגלה יעד ברור של הקמת ‘ממלכת כוהנים וגוי קדוש’, הקבוצה המאמינה במדינה יהודית, שנועדה להיות מדינת מופת עם אמירות יהודיות מקוריות ולא מועתקות, עם מדינה שהתורה נמצאת בה בטנק ובמעבדה, בבנק ובשדה, ולא רק בתוך ספרי בית המדרש.
בפרוס היובל השביעי נדמה, שאין לטעות במגמה. אט אט, עם קשיים רבים ומשברים, מבינים כל הצדדים, כי החיבור מתבקש, כי הגיעה העת לעלות מהשש אל השבע. הגיעה העת לעסוק לא רק במדינה המספקת את צרכי תושביה, אלא גם בכזו המציבה להם חזון. הגיעה העת להפסיק ולחפש בכוח מקורות יהודיים לכל אג’נדה ליברלית, ההולכת ומתנדפת לה מהעולם, ולהעמיק, להבין וליישם את התפיסה היהודית היונקת ממקור עליון. הגיעה העת לחנך להגשמת החלום המלא של אור לעמים, והשראת שכינה מלב ציון וירושלים. ואף על פי שיתמהמה, תור השבע בוא יבוא.
ד”ר יוסי לונדין- משמש כמורה לאזרחות, רכז החוג להיסטוריה במכללת אורות קמפוס רחובות וחבר ועדת המקצוע באזרחות
