מקורו העברי של המושג “חשבון נפש” במדרש על הפסוק:
“על כן יאמרו המושלים בואו חשבון” (דברים כא כז).
פסוק זה נאמר בשירת ישראל אחרי הניצחון במלחמה על סיחון מלך האמורי, בשנת הארבעים לצאתם ממצרים, בעבר הירדן. חז”ל דרשו: “על כן יאמרו המושלים – ביצרם, בואו חשבון – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה”.
מה הקשר בין הפשט לבין המדרש?
על בני ישראל נאסר לכבוש את ארץ מואב בשל זכות הירושה של אבי העם – לוט:
“אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם, מִלְחָמָה: כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ, יְרֻשָּׁה–כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה” (דברים ב ט). אולם מואב נכבשה על ידי האמורים, וכך הותרה לכיבוש הישראלי:
“עמון ומואב טהרו בסיחון”. (גיטין לח א). כשעשו את החשבון, התברר שכיבוש מואב בידי האמוריים הייתה הכנה להכשרתה לכיבוש בידי ישראל.
תופעה דומה מתרחשת בעולם כולו, ובמזרח התיכון בפרט, בשנים האחרונות. אויבות הפכו לידידות בזכות אויב משותף, בעלות ברית הפכו למתחרות בשל ניגוד אינטרסים שצץ במפה הפוליטית העולמית. ראו לדוגמה את התהפוכות ביחסי ישראל עם שכנותיה, הקרובות: מצרים וירדן, והרחוקות: טורקיה וסעודיה, ועם המעצמות: רוסיה, ארצות הברית והברית האירופית. על כן יאמרו המושלים: המדינאים, בואו ונחשב מחדש חשבונו של עולם, כי מה שנראה היום כאיום הופך לאתגר, ומי שנחשב בן ברית, הופך לאויב, ולהפך.
מכאן קצרה הדרך לדרשה בענייני היצר וחשבון הנפש: מעשה מצוה, שנראה על פניו הפסד והחמצה, בחישוב לטווח ארוך יש בו שכר ותועלת רבה, ומשהו שנראה קורץ ומפתה, מציע סיפוק רגעי והנאה קצרת טווח, מתגלה בסיכומו של חשבון כמזיק ומצער.
חשבון הנפש הפוליטי וחשבון הנפש היצרי אחד הם במהותם.
דוגמה אחת הקרובה ללבי: לפעמים, התגובה המהירה, הסוערת, הבהירה והבוטחת מפתה מאד, גורמת לחשוב שבכך נצדיק את הדעה הקרובה ללבנו ולחזקה בציבור. לעומתה, התגובה המתונה, השקולה, המהוססת, המקבלת גם את ההיגיון שבצד שכנגד ומוכנה לשקול אותו ברצינות, נחשבת לעתים לחולשה.
על כן יאמרו המושלים בואו חשבון: לפעמים, דווקא המתינות, הסובלנות, פינוי מקום לזולת, מוכיחה את עצמה כגישה הטובה והיעילה יותר. אפילו לאינטרסים הצרים של עמדתך, וכל שכן, לחברה בכללותה.
