fbpx

“מה שלומך אחות הבוקר?”

“מה שלומך אחות הבוקר?”

כתבה מתוך ידיעון ישראל והתפוצות

“הסוכנות ממגנת קהילות יהודיות בעולם” – הכריזה כותרת ב – YNET בינואר 2017[1]. לכאורה, יש בכך משום דיווח אקטואלי בלבד, אולם, למעשה, זוהי אבן דרך עדכנית, גרסת המאה העשרים ואחת, במסכת יחסיה של מדינת ישראל והקהילות היהודיות בעולם: תמיכה כלכלית וביטחונית במוסדות יהודיים בתפוצות. אבל הבה נתחיל מההתחלה.
“שופרו של משיח עדיין לא נשמע ולא יישמע, אלא מתוך חיים חדשים שייבראו פה”[2], כתב א”ד גורדון, וייצג בכך את תפיסת העולם, הגורסת כי מה שקורה כאן, בארץ ישראל, מהווה את מרכז החיים היהודיים בעולם כולו. כאן ייקבע גורלו של העם היהודי, כאן תפשוט היהדות צורה אחת ותלבש אחרת, ראויה וגאה יותר. גישה זו לא הייתה מנת חלקם של הוגי הדעות בלבד, אלא גם של המנהיגות הפרגמטית, בראש ובראשונה דוד בן גוריון. אמנם כן, במגילת העצמאות קיימת הקריאה “אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל”, אלא שקריאה זו הייתה צריכה לעמוד גם במבחני המציאות. אחד ממבחנים אלו היה מפגש היסטורי שהתקיים במלון המלך דוד בירושלים, בנוכחות דוד בן גוריון ונשיא ‘הוועד היהודי האמריקני'[3] יעקב בלאושטיין. המועד היה אוגוסט 1950, ומנהיגי יהדות ארה”ב, שחששו מפני האשמתם בנאמנות כפולה, ביקשו לקבל הצהרה רשמית של מדינת ישראל הצעירה בכל הקשור ליחסיה עם יהדות התפוצות. מה הייתה עמדתו של דוד בן גוריון בנושא זה?
אלה הדברים שאמר, בעת שקיבל את פניו של נציג הקהילה הגדולה שמעבר לאוקיינוס:

“אנו שמחים מאוד לקבל פניך בתוכנו, כנציג של היהדות הגדולה של ארצות-הברית, אשר לה אנו חייבים כה הרבה. אין לשום קהילה בחו”ל חלק כה גדול, במה שנעשה בארץ בדור זה, כחלק שיש ליהודי ארצות-הברית… לדעתי, המצב ברור בהחלט. ליהודי ארצות-הברית, כעדה וכיחידים, יש רק זיקה מדינית אחת והיא לארצות-הברית. הם אינם חייבים בנאמנות פוליטית לישראל… הממשלה והעם בישראל מכבדים ביותר את זכותן ושלמותן של העדות היהודיות בארצות אחרות לפתח צורת חייהן שלהן ואת המוסדות הסוציאליים, הכלכליים והתרבותיים המקומיים שלהן, בהתאם לצרכיהן ולשאיפותיהן. כל החלשה של היהדות האמריקנית, כל התפוררות של החיים הקהילתיים, כל הפחתה בהרגשת ביטחונה, כל קיצוץ במעמדה, הם הפסד ברור ליהודים בכל מקום ובישראל במיוחד”.[4]

בן גוריון הכיר בקיומה הנפרד של יהדות ארה”ב, ולצד זאת בהזדקקות העמוקה של ישראל הצעירה לסיוע של האחים ממערב. הרבה מים זרמו בירדן מאז פגישת בן גוריון ובלאושטיין, בשנותיה הראשונות של המדינה. החוזה הישן כבר איננו תקף.[5] מדינת ישראל חזקה הן מן הבחינה הכלכלית והן מן הבחינה הביטחונית, חיה בה הקהילה היהודית היחידה בעולם שגדלה מספרית, שזהותה מוטמעת בתשתית התרבותית והחוקית של המדינה, בסמליה, בימי חגה ובשפה הרשמית שלה. בישראל בת השבעים כבר לא מתייחסים ליורדים כאל ‘נפולת של נמושות’, וכבר לא מגדירים את תפקידם של שליחי הסוכנות כעידוד עלייה. מן העבר השני, הקהילה בתפוצות גם היא איננה קופאת על שמריה. היהודים החיים מעבר לים מסתגלים לתקופה הפוסט מודרנית ולמציאות קשה של התבוללות, בהן ההגדרה ההלכתית איננה האפשרות היחידה לזהות יהודית. הם אמנם מעורבים מאוד במה שקורה כאן ומבקרים בארץ הרבה יותר מבעבר, אך גם לא מגויסים באופן אוטומטי להגן על המדיניות הישראלית.

ידיעון זה יוצא בשיתוף פעולה של עמותת ‘יסודות’ עם קרן משפחת רודרמן. הקרן פועלת לחיזוק תחושות האחריות והמחויבות ההדדית בין ישראל והחברה הישראלית, לבין יהדות ארה”ב. מתוך אמונה גדולה בהשקפת עולמה של הקרן, אף הנחת היסוד של ידיעון זה היא שעתיד העם היהודי – ולא הישראלי בלבד – מעוצב על ידי שתי הקהילות גם יחד, עתיד הנשען על ישראל חזקה ומשגשגת, אך גם על זהות יציבה בתפוצות. שתי זרועותיה של היהדות, בישראל ומחוצה לה, חיוניות לקיומו של העם היהודי. לפיכך, דווקא מתוך אמונה עמוקה בדרכינו הציונית, אנו מעוניינים להפנות את מבטינו אל יהדות התפוצות ולשאול: מה הוא היחס הראוי של אנשי מדינת היהודים ליהודי העולם? מהי המשמעות המעשית, אך גם הערכית, של היותנו הבית הלאומי של העם היהודי? מה מידת האחריות של ישראל להבטחת קיומו של העם היהודי, ומהו הגבול בין אחריות זו לבין הריבונות הישראלית וזכותה לקבל החלטות באופן עצמאי?


[1] https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4913449,00.html

[2] אהרן דוד גורדון, האומה והעבודה, תל אביב: תשי”ז, עמ’ 93.

[3] הועד היהודי האמריקני נוסד בשנת 1906, זהו ארגון יהודי-אמריקני שמטרתו להגן על יהודים החיים מחוץ לארה”ב.

[4] http://toldotofakim.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=9042dc28-878c-45c2-9126-40e6adec5e41&lang=HEB

[5] ראו למשל: חזון חדש עבור עתיד היחסים בין ישראל והעולם היהודי http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=4040

 

אולי יעניין אותך גם

דילוג לתוכן