מתוך ידיעון שאלה של חזון- בין הערך לצורך
המלחמה שפרצה באוקראינה לפני מספר חודשים העלתה לדיון סוגיות רבות מאוד הן במישור הבינלאומי והן במישור הלאומי-ישראלי. בשיח הציבורי בישראל אין מחלוקת על כך שהמלחמה הזו צריכה להיפסק. התמונות שמגיעות אלינו מאירופה מחרידות: הטבח הנורא באזרחי אוקראינה, מעשי האונס וההתעללות שנחשפים יום יום בידי חיילים רוסים וצ’צ’נים, ההרס הנורא של ערים שלמות, מיליוני פליטים שבורחים מארצם ומשפחות שלמות שנקרעות מן הנערים, הבחורים והגברים שגויסו למלחמה -כל אלו אינם נותנים מרגוע לנפש. רבים שואלים מדוע דווקא התמונות האלו מזעזעות והרי אלו מעשים שבכל יום במקומות מרוחקים בעולם? השאלה הזו במקומה והיא דורשת ביאור פנימי עמוק, אולם בידיעון זה אנו רוצים לגעת בעניין עקרוני אחר שהמלחמה הזו מציפה בפנינו כחברה יהודית-ישראלית. התמונות המחרידות שמגיעות מאוקראינה, המספרות סיפור מחריד, סיפור שכבר חשבנו שלא נאלץ לספר עוד – הביאו לחילוקי דעות משמעותיים בחברה הישראלית ואף בממשלה בדבר יחסה של מדינת ישראל לכל המתרחש שם. דווקא המפגש הקשה והכואב כל כך עם מציאות המלחמה באירופה הרחוקה – מחייב את החברה הישראלית להתמודדות עם שאלות ספציפיות שמקרינות על שאלה עמוקה עקרונית וגדולה ביחס למהותו של הבית הלאומי שלנו – מדינת ישראל.
מדינת ישראל נאלצה להתמודד עם שתי שאלות גדולות שמכנה משותף אחד להם. השאלה הראשונה היא שאלת התגובה אל מול הממשל הרוסי. האינטרסים הביטחוניים של ישראל בסוריה באמצעות שמירה על יחסיים מדיניים תקניים עם הרוסים – חייבים להילקח בחשבון על מנת להמשיך את חופש הפעולה של צה”ל במרחב כנגד כוחות אירניים המבקשים לפגוע במדינת ישראל. מאידך, ישראל נדרשת להביע עמדה נחרצת כנגד הפעולות האכזריות של רוסיה על אדמת אוקראינה – מתוקף היותנו מדינה יהודית ודמוקרטית המחויבות באופן מוחלט לחייהם, חירותם וכבודם של בני אדם באשר הם. זאת ועד, ישראל נמצאת בדילמה קשה בכל הקשור לסיוע אקטיבי לאוקראינה – סיוע בציוד לחימה ובציוד הגנתי. רוסיה מתנגדת בתוקף לסיוע ישראלי כזה, אולם האם אין לישראל להתחשב בתביעה המוסרית לסייע לאומה בצרה? האם ישראל לא ביקשה סיוע כזה בדיוק ממדיניות העולם בשעותיה הקשות ביותר כדוגמת מלחמת יום הכיפורים?
שאלה נוספת היא סוגיית הפליטים. לא מעט ממדינות אירופה, השכנות לאוקראינה, פתחו את שעריהם למיליוני הפליטים. הן גם מחויבות בכך מתוקף החוק הבינלאומי, אולם ניכר שהמדינות פתחו את שעריהם לא רק מתוקף החובה אלא מתוך רצון טוב ונפש חפצה. דווקא מדינת ישראל היססה. בישראל התפתח דיון ציבורי נוקב בשאלת קבלת הפליטים. ברקע הדילמה יש לומר: ישראל אינה מדינה שגובלת עם אוקראינה ולכן אינה מחויבת מתוקף החוק הבינלאומי לקלוט פליטים. זאת ועוד, לישראל עשויים לעלות בעקבות המלחמה ‘זכאי חוק השבות’ (חלקם יהודים על פי ההלכה וחלקם לא) וזהו אתגר בפני עצמו. אולם האם אין ערכים יהודיים המחייבים את מדינת ישראל לסייע לבני אדם הנתונים בצרה? האם פתיחת הלב והחמלה הם ערכים אוניברסליים שלמדנו מעמים אחרים או שמא המסורת היהודית הציבה אותם על בימת ההיסטוריה מזה אלפי שנים כערכים המכוננים של העם היהודי?
יש לדייק את השאלה. מדינת ישראל היא ללא ספק מדינה שמחובתה העליונה לשרת את האינטרסים (הלאומיים, המדיניים, הביטחוניים והכלכליים) של העם היהודי בראש ובראשונה. אולם האם רק בכך מתבטאת יהדותה של המדינה? שמא חלק משמעותי מהגדרת ישראל כמדינה יהודית – היא בהיותה מדינה וחברה המבטאת ערכים מקודשים של העם היהודי והמסורת היהודית לדורותיה?
ואם אכן כך – מהם הערכים היהודיים המכוננים של מדינת ישראל?
