סיפור על שנאה וחושך

סיפור על שנאה וחושך

האם אדם דתי עשוי להיות אף סובלן? – אנו ביסודות סבורים שכן!

לרגל פולמוס מצעד הגאווה אנו שבים ומעלים את המאמר "סיפור על שנאה וחושך".

אירועי הדמים בכפר דומא ובמצעד הגאווה, החזירו אותנו לסיפור עתיק יומין, בו להט דתי חובר לאינטרסים פוליטיים ומדיניים. כמו רבים, אף אנו ביסודות עוקבים בדאגה אחרי מהדורות החדשות ושואלים את עצמינו לאן מתגלגל כדור השלג הנוכחי, וכיצד הוא ישפיע על מרקם החיים בישראל. מרקם שיש לו היבטים חברתיים-אזרחיים ולא ביטחוניים בלבד. כמחנכים, עלינו לגשת לנושא בוער זה בשום שכל, תוך היערכות לדעות שונות בהן עשויים תלמידנו להחזיק, ותוך חתירה לניתוח עומק של אירועים מורכבים מסוג זה.

בנובמבר יצוין ברחבי העולם 'יום הסובלנות הבינלאומי'. לאחר קיומה של שנת הסבלנות הבינלאומית (1995), הוחלט על קיומו של יום הסובלנות, כפי שנכתב בהצהרת עקרונות הסובלנות של ארגון אונסק"ו:" כדי לחולל מודעות ציבורית, כדי להדגיש את הסכנות שבאי-סובלנות, וכדי לחדש את המחויבות ואת הפעולה למען קידום הסובלנות והחינוך, אנו מכריזים בזאת ש-16 בנובמבר יהיה "יום הסובלנות הבין-לאומי". לרגל האירועים הקשים, אנו מביאים לכם חומרי העשרה שיוכלו לסייע לכם בהצפת נושאים אלו בכיתה. (תוכלו לעסוק בסובלנות אגב הנושאים הבאים: מקומות מקודשים, רוב וזכויות מיעוט, שלטון החוק, אלימות פוליטית, סובלנות והסכמיות, ריבונות של מדינה, ודרכי ביטוי של ריבונות.)

להמשגה של המושג 'סובלנות' בהקשרו ההיסטורי, קראו את הדברים הבאים מתוך הקדמתו של ד"ר שלמה פישר ל'עול הסבלנות'
(אסופת מאמרים בעריכת שלמה פישר ואדם סליגמן, בהוצאת מכון ואן ליר).

הסובלנות של המערב נשענת על שני יסודות המשלימים זה את זה: "הפרטת" הדת והגבלתה לספרה הפרטית; החילוניות והאדישות לדת.

הפרטת הדת היא תוצאה של הרפורמציה. שני גורמים, חיצוני ופנימי, עוזרים למסד תפיסה זו. הגורם החיצוני היה מלחמות הדת והאי הסכמה העמוקה לגבי הדת שאפיינה את אירופה ( ואת השלוחה שלה בצפון אמריקה) בראשית העת החדשה. הגורם הפנימי הוא המקום המרכזי שיש למצפון של הפרט בתאולוגיה וכפרקטיקה הדתית הפרוטסטנטית.

היסוד השני, החילוניות, הוא תולדה של תנועת הנאורות, בצורתה הרחבה ביותר, אשר מיסדה תפיסה נטורליסטית של העולם ותהליכיו, הנהיגה ביקורת תבונית והיסטורית של הדת והעלתה על נס את האידאל של האוטונומיה האנושית שאיננה כפופה לסמכות המסורת, הדת או הפוליטיקה.

מהי סובלנות? האם אדם דתי החי בתודעה של אמת אחת עשוי להיות בעת ובעונה אחת אף סובלן? מה הקשר בין סובלנות ודמוקרטיה ומהן גבולותיה של הסובלנות? על שאלות חשובות אלו ואחרות עונה ד"ר זהר מאור בהרצאתו אודות מושג הסובלנות בכלל ובהקשרה הדתי בפרט:

נסיים בדבריו של אדמו"ר חב"ד במאמר 'החלצו', דברים שנשא לפני למעלה ממאה שנה, אך רלוונטיים תמיד:

"וכמו שנמצא בעונותינו בדורות האחרונים, בכל מושבות בני ישראל. שישי חילוקי דעות בכל דבר ובכל עניין מעניינים הכלליים, ובפרט בדברים שבקדושה…שאי אפשר להתאחד. אדרבה, מה שזה אומר, אומר חבירו בהפך. ומה שזה בונה זה מהרס. והחילוקי דעות באמת הם פירוד הלבבות – דמה שאומר בהפך מזולתו, אין זה מצד ששכלו מחייב כן, כי אם מה שהוא רוצה ולא מצד הכרח השכל…והיינו מצד פירוד הלבבות שאינם יכולים לסבול זה את זה, ומשום זה הם מנגדים זה לזה…"
(מתוך 'מאמרי החלצו למניעת שנאת חינם' נאמר על ידי הרב שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד.)

לדברי האדמו"ר אין בעולם מופעים של חילוקי דעות אלא מופעים של פירוד הלבבות בלבד. כל מחלוקת שאין בה אלא חילוק הדעות עשויה להתיישב, ובלבד שהלבבות מעוניינים באיחוד.

 

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אולי יעניין אותך גם