מדינת ישראל, מלכות המשיח ו"התהליך המדיני" במקורותינו

מדינת ישראל, מלכות המשיח ו"התהליך המדיני" במקורותינו

המאמר מובא מתוך כתב העת "המעיין" גליון  לו(ב) תשנו עמ' 1-5

לפני שבע שנים הופיע ב"המעין" (טבת תשמ"ט עמ' 96) מאמר קצר שלי על הנושא: "תקומת מדינת ישראל במקורותינו". המאמר היה בנוי על דברי מהר"ל מפראג זצ"ל הנפלאים בספריו "גבורות ה'" ו"נצח ישראל", שמתוכם מתגלה מהר"ל כ"חוזה המדינה" האמיתי ממרחק של 400 שנה ויותר.
בשנים האחרונות אנו עדים ל"תהליך מדיני", אשר הביא לנסיגת מדינת ישראל מחלק מארץ ישראל. גם תהליך זה מוזכר באופן ברור במקורותינו, הפעם לא במהר"ל, אלא בסוגיא במסכת סנהדרין בפרק חלק. ועלה בידינו בס"ד לראות, איך תהליך זה משתלב בתהליך "התהוות מלכות המשיח" שהזכיר מהר"ל.

א

בספרו "גבורות ה'" (פרק יח) מתאר מהר"ל מפראג את צמיחת "מלכות ישראל הקדושה" – ז. א. מלכות המשיח – מתוך "המלכות הראשונה שלפני זה", שהיא "מלכות בלתי קדושה". "וכאשר לא היה מלכות המשיח על השלימות, נגרר… אל
אדום". כאשר נזכור שמלכות אדום, שהיא המלכות הרביעית של דניאל, היא כינוי לתרבות המערבית שאנו חיים בה היום, נראה שמהר"ל "חזה" בדיוק גדול את מצבנו הנוכחי. אנו חיים אמנם ב"מלכות ישראל", אבל היא מלכות ישראל הנגררת [לדאבוננו] – מפאת ממשלתה ורוב יושביה – אחר התרבות המערבית.
לדעת מהר"ל רמזו חז"ל לזה, במה שאמרו במדרש שמות רבה (א, כו): "ואף מלך המשיח שעתיד להיפרע מאדום יושב עמהם במדינה, שנאמר שם ירעה עגל ושם ירבץ". הרמז בזה הוא שה"עגל", שהוא בהמה שלא נשלם גידולה, מרמז לשלב כזה שמלכות המשיח עדיין לא הגיעה לשלימותה, והיא עדיין נסתרת "בתוך המלכות הרביעית".
אבל תהליך הוא זה, ולא מצב יציב. מהר"ל ממשיך ואומר שהמשיח "היושב בתוך המדינה" הוא הפרי שבתוך קליפה. "וכן תמצא שהפרי כאשר הוא בלתי נשלם הוא בתוך הקליפה עד שהפרי גדל ועומד על שלימותו ואז כאשר הפרי גדול נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי" (גבורת ה' פ' יח). "כך… כאשר מלכות ישראל בשלימות אז יסולק מלכות האומות כמו שמסולק הקליפה ונופל כאשר הפרי על שלימותו" (נצח ישראל פ' כח).
לאור דברי מהר"ל ז"ל תפיסה ילדותית, בלתי-בשלה, היא לחשוב שהתגלות מלכות המשיח הקדושה תלויה בכיבושים טריטוריאליים או נצחונות צבאיים או מדיניים. לא! המהפכה שיחולל המשיח היא מהפכה במוחות ובלבות בני אדם. "סילוק הקליפה" מציין נצחון ערכי התורה על ערכי העולם המערבי: נצחון הרוחניות על החומרנות, ונצחון האמונה על "כחי ועוצם ידי", נצחון "השגחה פרטית", על ה"מקריות". ומהו ה"פרי" שבתוך הקליפה אשר בו טמונה מלכות המשיח בהתהוותה? על זה ידובר בס"ד בפיסקא ד.

ב

מהר"ל אינו מפרט את התהליך המביא לידי סילוק הקליפה והתגלות מלכות ישראל הקדושה שהיא מלכות המשיח. לזה, אנו צריכים לפנות אל סוגיא בסנהדרין פרק חלק (צז, ב – צח, א).
שתי ברייתות בסוגיא. ברייתא א': "תנו רבנן, ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. א"ל ר' יהושע, ואם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן [להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים] והן עושין תשובה ומחזירן למוטב". לפי ברייתא זו נצח ר' אליעזר, כי עכ"פ תשובה צריכה, אם גם כאילו כפויה.
ברייתא ב': "תניא אידך: ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר… א"ל ר' יהושע והלא כבר נאמר…" שלש פעמים מחליפים ר' אליעזר ור' יהושע פסוקים זה כנגד זה ואין ר' יהושע מצליח לשכנע את ר' אליעזר. אבל בסיבוב הרביעי מביא ר' יהושע פסוק שמוכיח סופית שגאולת ישראל אינה תלויה בתשובה, ולזה אין לר' אליעזר מענה. "ושתק ר' אליעזר". כך מסתיימת הברייתא השנייה.
הפסוק המכריע הוא בפרק האחרון של דניאל. השאלה היתה: "מתי קץ הפלאות?" (יב, ו). ועל זאת באה התשובה (שם ז):
ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה.
הביטוי "למועד מועדים וחצי" אין פירושו ידוע, אבל רש"י כותב על זה "אלמא יש קץ בדבר". ידוע או בלתי ידוע, יש קץ, ואם כן אינו תלוי בתשובה. אבל כדי שנוכל להכיר את הקץ בבואו, מוסיף הכתוב "וככלות נפץ יד עם קדש". ועל זה פירש רש"י דברים המדהימים ברלבנטיותם, כאילו רש"י – לפני 900 שנה – חזה את התהליך המתרחש עתה לפני עינינו: כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם, שהיתה נפוצה אילך ואילך, גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה, ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד: תכלינה. אלו הצרות, ויבא משיח. כדאמרינן כי אזלת יד (דברים לב, לו).
אנו יכולים לראות כאן חיזוק לדברי מהר"ל, המדברים על "מלכות ישראל" לפני ביאת המשיח. "תקומה", "חוזק יד", "גבורה", "תועלת" (= יעילות צבאית, כושר לחימה), ו"פשיטה אנה ואנה" – כולם מושגים השייכים רק למדינה עצמאית. כל זה ראינו כבר בעינינו. גם המלה "תקומה" בלשון חכמים מורה על עלייה אחר מצב של שפלות. אבל רש"י מזהיר אותנו – מדברי הכתוב – שיבוא זמן וגבורה זו תיפסק.
משמע שניאלץ לסגת מ"הפשיטה אנה ואנה" ובסוף התהליך נמצא את עצמנו "שפלים למאד". אבל דוקא אז – תכלינה הצרות ויבוא משיח! כאן נוסח אחר, מדוייק יותר, לציורו של מהר"ל: כשהפרי בשל הקליפה נופלת ומתגלה מלכות המשיח בכבודה ובהדרה. ורש"י רואה זאת גם בתורה הקדושה עצמה, בפ' האזינו: "כי יראה כי אזלת יד… ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי וגו'" (פירוש רש״י על דברים לב, לו-לט). גם זה לא שייך אלא במלכות ישראל שמתקיים אחר החורבן ולפני הגאולה האחרונה. גם כאן ה"אזלת יד", הידרדרות המצב הבטחוני – "וליוצא ולבא אין שלום מן הצר", סנהדרין צח, א – הוא סימן לביאת המשיח בסוף התהליך.

ג

יתכן ששתי הברייתות הן חלופיות ומייצגות שני אופנים אפשריים – שני תסריטים שונים – של ביאת המשיח בדור שכולו חייב: (א) מלך שגזרותיו קשות כהמן, שיכול לעורר תשובה המונית כמו בימי מרדכי ואסתר. ואם זה לא יועיל אז אפשרות אחרת: (ב) "ככלות נפץ יד עם קודש". באופן שני זה אין כל זכר לתשובה. הרי בברייתא זו נוצח ר' אליעזר ושתק.
ואדמו"ר הגה"צ ר' א. א. דסלר זצ"ל שואל על זה (בכתובים שעדיין לא יצאו לאור) איך יתכן שמשיח יבוא בלי תשובה כלל מצד ישראל? וכי רשעים יקבלו פני משיח ח"ו ? וכתב אדמו"ר זצ"ל שהקב"ה יאיר מאורו של משיח טרם בואו, וזה יעורר את לבבינו ונהיה מוכנים לקבלו.
מהו "אורו של משיח"? לענ"ד נראה שהכוונה לנסים נסתרים מפתיעים מאד, שכל אחד יוכל לראות שאין כאן "מקרה", אלא כח עליון מכוון את המאורעות. במלחמת ששת הימים היו נסים כאלו והרבה חזרו בתשובה כאן בא"י. גם היו התעוררות והתרגשות כאן ובכל העולם, אך כידוע דרך התרגשות לדעוך אחר כמה ימים וע"פ רוב לא נשאר מזה כלום. אבל "אורו של משיח" לא יהיה כך: הנסים הנסתרים יהיו בעוצמה ובתדירות כאלו עד שיהיה קשה להכחישם. אמנם גם אז יהיו כאלה השקועים בשקר עד שיכחישום, אבל יהיו נאלצים לשתוק, כמו שאנו אומרים בתפלת ימים נוראים "ועולתה תקפץ פיה". ודבר זה יגלה את זכותם של אלה שיכירו את האמת ויודו בה, ובזכות זאת יזכו לקבל את פני המשיח. ועל זה נאמר "ראו עתה כי אני אני הוא וגו'".

ד

מה תפקידנו בתוך כל התמורות והמבוכות האלה? אין ספק שאנו – קהל שומרי תורה ואוהבי דבריה – אנו ה"פרי" עליו דיבר מהר"ל. אנו כלואים בתוך הקליפה הקשה עד אשר יבשיל הפרי והקליפה תפול מעצמה. כבר הזכרנו לעיל שעיקר משמעות ביאת המשיח הוא מהפך רעיוני וערכי: נצחון הרוחניות על החומרנות, הקדושה על המתירנות, האמונה בה' על האמונה בכח הזרוע; ואולי בעיקר: נצחון האמת והנאמנות על השקר הזיוף והמרמה. אנו היודעים מה זה משיח והמצפים בכל יום לבואו – עלינו לתרום להבשלת הפרי ע"י עבודה בעוצמה רבה להגשמת ערכי התורה בחיינו אנו ובחיים הציבוריים שלנו. בזה אנו בונים את מלכות המשיח בהתהוותה – הפרי בתוך הקליפה.
נמצא ששני תהליכים מתקדמים פה בו זמנית. אנו – שאנו ה"פרי" – צריכים לעבוד קשה להעלות מדרגתנו בתורה ובמצוות עד שיחשב זה לנו לכדי "הבשלת הפרי". ומאידך, הקב"ה מסבב הסיבות להחלשת הקליפה… עד שלפתע פתאום יגיע הקץ, הקליפה תפול, המהפך יתקיים והמשיח יעמוד!
עיקר הדגש צריך להיות על קידוש שם שמים במעשינו, בהופעתנו ובהתנהגותנו, כי קידוש שם שמים הוא התורם העיקרי להבשלת פרי הגאולה. כשתפול הקליפה והמון בית ישראל יבקשו האמת, לאן יפנו? הלא לקהל הנקרא מאז ומעולם קהל עובדי ה'. ואם אצלנו לא יראו הגשמת ערכי התורה בחיים המעשיים, למי עוד יוכלו לפנות?
אמנם החובה מוטלת על כל אחד מאיתנו, כקטן כגדול, אבל מן המנהיגים במיוחד אנו רשאים לבקש: כשאתם בוחרים באנשים לייצג אותנו בפני הציבור הרחב, אנא אל תבחרו ב"בחורי חמד" שמעולם לא היו להם שתי פרוטות בין אצבעותיהם, וכאשר מושיבים אותם אצל קופה עם מליוני שקלים "מה יעשה הבן ולא יחטא"? וגם אל תבחרו במליונרים אשר יש עליהם חששות שממונם בא לידיהם בדרכים מפוקפקות.
אלא במי? ב"אנשי אמת שונאי בצע", כמו שאמר יתרו או "חכמים נבונים וידועים" כמו שאמר משה, והלואי ויגרמו רק קידוש ה' בעולם, כי על קידוש ה' העולם עומד.

ה

ולענין המתרחש היום בתחום המדיני. אמת שהעננים מתרבים והעתיד נראה חשוך מאד. אבל לפי פירוש רש"י בגמרא שהבאנו לעיל ב, תהליך זה של נסיגה הוא חלק אינטגרלי מתהליך הגאולה. ובאמת אין זה צריך להיות הפתעה. הרי ברור היה מלכתחילה שאי-אפשר ללכת לקראת משיח עם "כחי ועוצם ידי", אלא עם "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי" (זכריה ד, ו). ובמיכה כתוב "כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (ז, ח), ועל פסוק זה אמרו ז"ל "מתוך נפילה – קימה, מתוך אפלה – אורה" (ילק"ש ח"ב רמז תקנח).
לא בחינם אמר המלאך אל דניאל אודות תקופתינו: "והמשכילים יבינו" (יב, י).
כתבנו לעיל שיש קשר הדוק בין ביאת המשיח להקפדה על קידוש ה' בחיינו הפרטיים. סימוכין לזה מצאנו בבא בתרא ריש המוכר את הספינה (עג, ב) שמספר שם רבה בר בר חנה שראה "הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו [אווזים מפוטמים שנופלת נוצה שלהם מרוב שומנן]… כי אתא קמי ר' אלעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין". והרשב"ם מבאר: "שבחטאתם מתעכב משיח, ויש להם צער בעלי חיים לאותן אווזים מחמת שומנן". וצ"ע למה מתעכב משיח משום כך? אבל הענין הוא שבימות המשיח יפנו המון בית ישראל אל "עובדי ה'" ללמוד ערכי התורה כנ"ל, ואם יראו אותם גורמים צער לבעלי חיים משום הנאת בטנם יאמרו וכי אלו הם ערכי התורה? חשבנו שהתורה דוגלת ברוחניות ולא בגשמיות! ועוד שהרי "ורחמיו על כל מעשיו" כתיב? ומשום כך מתעכבת הגאולה, עד ש"עובדי ה'" יגשימו כל ערכי התורה בחייהם.
*

ומהקל אל הכבד. רש"י כתב (הבאנו דבריו לעיל בפיסקא ב) שבני ישראל באחרית הימים "יהיו שפלים למאד". אפשר להבין דבריו לאמר שיהיו שפלים בבחינה צבאית.
אבל מאורע הדמים הנתעב, המר והנמהר שהתרחש בחדש מרחשון ש"ז מביא אותנו לחשוב שרש"י התכוון גם לשפלות מוסרית. לדאבון נפשנו אנו עדים לתופעה המוזרה שאנשים, המתיימרים להיות "שומרי תורה ומצוות", במקום להשפיע על כל עבר רוח של אחריות, טוהר המדות ומודעות לערך הנשגב של חיי כל אדם, הם קולטים מן הסביבה החילונית רוח ההתנשאות, התוקפנות והזלזול בחיי אנוש. והכל, כמובן, באיצטלא של מילוי רצון ה'. הדם מטמא את הארץ (במדבר לה, לד); הרי שהטומאה מתהלכת בינינו במסוה הקדושה. אין ספק שמרחקים בזה את גמר הפרי והנצת מלכות המשיח.
אנא ה'! הפרי היקר והקדוש – מתי יובשל?
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אולי יעניין אותך גם

דילוג לתוכן