fbpx

ליישב את העולם

ליישב את העולם

מאמר מתוך ידיעון שומרים על הבית- ראש השנה התשפ"ד

"ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים…באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות."

ראש השנה בפתח, א' בתשרי.
ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות, הוא תחילתה של השנה ומועד תחילתה של ספירת הזמן היהודי. אמנם הזמן הוא לכאורה חסר משמעות נקודתית וחסר נקודת התחלה או סוף, כפי שהקב"ה הוא אינסופי ומשמעותו היא נצחית, אך אנו בני האנוש מבקשים לפעול בתוך הזמן וממילא מעניקים לו משמעות בתחילתו ובסיומו, בלידתו ובגוויעתו.
בחודש האחרון שבנו ארצה לאחר שנת לימודים מופלאה בניכר. למדנו שם רבות על תרבויות אחרות ותפיסות מגוונות של עמי הארצות והחשיפה הובילה לדיונים מרתקים בקרב חברי המשפחה שבחנו מקרוב את הרעיונות העומדים בבסיס התפיסה השונה מזו שהורגלנו. לעתים הדיון נסוב דווקא סביב המקובל והנפוץ בארצנו, שלא ידענו להסביר את טיבו, ולעתים הדיון נסוב על החדש המפתיע והמנוכר להרגלנו.
כך למשל גילינו כי יחידות מדידה שאנו רגילים להם בחיינו בישראל, שונות בתכלית במקומות ובתרבויות אחרות: מייל מול קילומטר, פיט מול מטר, פרנהייט מול צלזיוס ועוד כהנה.
ההתבוננות על נקודת האפס בכל שיטת מדידה של טמפרטורה לימדה אותנו רבות על הבדלי התרבויות השונות. כך, בשיטת צלזיוס (הנהוגה ברוב מדינות העולם, וכן בישראל) האפס הוא בנקודת הקפאון של המים. בשיטת פרנהייט (הנהוגה בעיקר בארצות הברית) האפס הוא בנקודת הטמפרטורה בה גם קרח כתוש המעורב במלח מתחיל לקפוא. בשיטת קלווין (הנהוגה בעיקר בקרב מדענים) האפס הוא בנקודת הטמפרטורה בה כל תנועה טרמית נעלמת וקופאת.
הבחירה ברגע קיפאון המים, ברגע קיפאון קרח כתוש במלח, או הבחירה בקיפאון מוחלט של כל יצור חי, היא בחירה ערכית במשמעות החיים. כידוע, בחירה ערכית, משקפת תרבות עמוקה ומסורת אודות המרכיב הבסיסי ביותר לקיום אנושי.

כך גם הבחירה ברגע התחלת השנה היא בחירה תרבותית המקפלת בתוכה מורשת והשקפה ערכית עמוקה.
האם תחילת השנה היא בספירה המיוחסת להגירת נביא המוסלמים לעיר הקדושה לדתם, מיוחסת להוצאתו להורג של מוביל הנצרות או מיוחסת לתחילת מחזור הירח והחיה השנתית של התרבות הסינית? כל אלו הינן בחירות ערכיות ומוסריות של אומות העולם.

משנתנו מציינת ארבעה ראשי שנים והבולט והמרכזי שבהם איננו בתחילת חודש תשרי, כי אם בתחילת חודש ניסן בו נאמר "ראשון הוא לכם לחודשי השנה" ובו יצאנו מעבדות לחירות והתהווינו כעם וכאומה. אף על פי כן ולמרות שהתורה סופרת לפי "שנות ניסן", כבר בשאר ספרי התנ"ך הספירה היא לפי "שנות תשרי" שמציינות את מעגל השנה החקלאי וההיערכות בסתיו לחורף ומשם לקציר באביב ובקיץ, כמו גם השמיטה והיובל, תרומות ומעשרות.

יתכן שהבחירה לציין ביתר שאת את ראש השנה בתחילת חודש תשרי, מקורה בציווי התורני לחגוג את יום זיכרון תרועה בתחילת חודש תשרי. אך הדבר מעמיק את הבחירה הערכית שלנו כאומה המציינת כמדי שנה בשנה את תחילת הזמן שלה, לא ברגע התהוותנו כעם, אלא על פי מנין השנים החקלאיות של שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות. עם ישראל בחר בחיים מציאותיים וארציים על פני חיים של גאולה, בחיים של יומיומיות חקלאית ואחיזה בשגרת הלכה ופרנסה, על פני חיים של אחיזה בגאולה ויציאה מעבדות לחירות.

כעת מובנים היטב דברי הראי"ה זצ"ל על ראש השנה:
"על כן אמר תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, קרא ראש השנה חודש, על שם כח החידוש שנתן ה' יתברך בכח הזמן לתועלת הנפשות ותקנתן… אבל בר"ה שהוא תחילת מעשה השי"ת בבריאת העולם, והיה האדם מחודש בנשמה חדשה, בנקל מתעורר זה הכח להקל על האדם שיהיה מחדש כוחותיו לעבודת השי"ת, כאילו לא נתלכלכה נפשו כלל בשום דבר חטא".

משכך, ניתן כעת גם להבין לעומק את דברי המדרש אודות יציאת יוסף מבית האסורים בראש השנה שבתחילת תשרי. יוסף מייצג בהנהגתו את נוכחות הקב"ה בפרטים הגשמיים, את חכמת השגרה ואת הרוחניות שביומיום. אין מתאים מכך שהתגלות עוצמתו וחשיפתו אל מול פרעה ביום הולדתו, תקרה דווקא בראש השנה החקלאי והשגרתי.

גם אצלנו בעמותת 'יסודות' עוסקים ביישובו של עולם, בחשיבה מתמדת על ארציות החיים כאן במדינתנו הקדושה, בשילוב הייחודי שבין חיים יהודיים פרטיים לבין חיים יהודיים של מדינה ממלכה ועם.
ראש השנה היא קריאה של חזרה בתשובה, של זיכרון השיבה הביתה, אל שגרת המסורת והפשטות, אל הגשם והחקלאות והפרנסה, מתוך ציפייה ותפילה ליבול גשמי המאפשר לנו את ראיית הא-לוקי שבתוך המעשים היומיומיים.

ויהי ביתנו מלא ברכת ה', שנשבע לחם ונהיה טובים
שנה טובה ומתוקה!

 

 

אולי יעניין אותך גם

דילוג לתוכן