חירות – בין הפרט ללאום

חירות – בין הפרט ללאום

חג הפסח הוא "חג חרותנו". אבל מה משמעותה של החרותחרות הוא אחד המונחים בעל ריבוי משמעויות בשפה העבריתהוא חל על נושאים רבים  האדם היחיד וגם המדינההוא מתייחס למצבים סבילים או "שליליים", כגון מצב שאף אחד לא מפריע לי או מדכא אותי וגם למצבים פעילים – כאשר אני עושה מה שאני באמת רוצהכאן אנו רוצים לבחון שתי משמעויות שהבהרתן הייתה חשובה לדיון הפוליטי במערב המודרניהבהרה זו באה בעקבות המהפכה הצרפתית אשרכידועסיסמתה הייתה "חרותשוויון ואחווה".

לאחר תבוסת נפוליון והמהפכה (אחרי למעלה של 25 שנה ששלטו בצרפת ובאירופהנשא בנימין קונסטן(Benjamin Constant) הוגה וסופר ליברלי, נאום בו ניסה להסביר מה היתה משמעותו של מושג החרות שאפיין את המהפכההאם מושג זה השיג תוצאות ראויות, ומה משמעותו של המושג לחברה המודרנית.

קונסטן הבחין בין "חרותם של העמים העתיקיםובין "חרותם של העמים המודרנייםמהותה של החרות לפי הרפובליקות העתיקות (כדוגמת אתונה ורומיהיא ההשתתפות בעשייה הפוליטיתהאזרח אמור לדון בענייני מדינה ולהיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות וגם לבצע אותם  להשתתף במלחמות כחייל וקצין ומשלחות דיפלומטייםהשתתפות זו התאפשרה היות וחברות אלו היו קטנות והומוגניות והעשייה הפוליטית שאבה את רוב הזמן והמרץ של האזרחיםלכןהעבודה והכלכלה התבססה בעיקר על עבודתם של עבדים ונשיםהאזרח מצא את עיקר מימושו העצמי מחייו הציבוריים.

בחברות מודרניותלעומת זאת, עיקר רעיון החרות מתמקד בחייו הפרטיים של הפרטחברות אלו הן גדולות ומגוונות ואי אפשר לנהל אותן באמצעות ההשתתפות הישירה של כל האזרחים. מושג החרות עבראפואלהתמקד בחיי הפרטמושג החרות מציין את החופש של היחיד לנהל את חייו האישיים לפי ראות עיניו ולקדם את הפרויקטים  הרגשייםהמשפחתייםהעסקייםהאמנותייםספרותיים וכובחופשללא הפרעההאדם המודרני משיג את המימוש העצמי שלו לאו דווקא מהשתתפותו כאזרח אלא על ידי מימוש רצונו בחייו הפרטיים.

פסח מציין את שני סוגי החרות האלהביציאת מצרים ובפסח עם ישראל נולד בתור עם ובמתן תורה כפי שמציין הרמב"ם (מורה נבוכים בכ"זקיבל עם ישראל את החוקה שלוהפסוק המספר על יציאת מצרים בפועל הוא :

וַיְהִימִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָהוְאַרְבַּע מֵאוֹתשָׁנָהוַיְהִיבְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּהיָצְאוּ כָּלצִבְאוֹת ה', מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות י"במ"א)

בני ישראל מאורגנים כצבאות ה', כגוף פוליטי הערוך לעשייה פוליטית ולמלחמהכך שעל ידי יציאת מצרים עם ישראל השיג את ה"חרות של העמים העתיקים" – גוף פוליטי חופשי שמנהל את חייו הציבוריים בצורה עצמאית בהשתתפות כל החברים (האזרחים  כפי שמציין הפסוק: 

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא י"ט, ל"ד)

לצד זהיציאת מצרים גם מציינת את חרות היחידחרות מהסוג הזה מופיע בפסוק:

כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד (ויקרא כה מב).

על מנת לעבוד את הבאמת, הפרט זקוק למרחב חופשי, בו הוא לא משועבד לאף גורם אחר ואשר בו הוא בוחר לעבוד את המרצונו החופשי.

כךמסמנת יציאת מצרים את חרותו של עם ישראל בשני הממדים גם יחד, ומשום כך גם בצורתה השלמה ביותראולם האם היחסים בין הממדים האלה בהכרח הרמונייםהאם מימוש המאוויים של כל פרט בהכרח עולה בקנה אחד עם מימוש המגמות הלאומיות והחברתיות כפי שהם מתגבשים בחירותו של הציבורקונסטן הצביע על מתח הזה במהפכה הצרפתיתלטענתובמשטר הטרור שהונהג בצרפת (1793-1794) החרות הציבורית פלשה לתוך התחום הפרטיאנשים נאסרו והוצאו להורג בגלל דעותיהם הפרטיותגם במדינת ישראל המודרנית מתח כזה קיים.

קיימות התנהגויות במרחב הפרטי (כגון התנהגויות הנוגעות לנטיותיהם וזהויותיהם של היחידים), שיש הטוענים שלא עולים בקנה אחד עם חרותו של עם ישראל כעם שחי על פי התורהמעבר לכךיש פעילויות ציבוריות של אזרחים שלכאורה מוגנות על ידי זכויות האזרח לחופש ביטוי וחופש התאגדות שיש המבקרים אותן וטוענים שהם חותרים תחת חרותו של עם ישראל במדינה יהודיתכיצד לאזן בין החופש של היחיד ובין חרותו של הכללהיכן עובר הגבול בין הפרטי והציבוריבחג הפסח אנחנו לא רק חוגגים את זמן חרותנו אלא גם מספרים ודנים בובמסגרת סיפור ודיונים אלו ראוי להעלות את השאלות האלו הנוגעות לחיינו הלאומיים והציבוריים.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אולי יעניין אותך גם

דילוג לתוכן