הרב קוק והרב ליכטנשטיין

הרב קוק והרב ליכטנשטיין

מאמר מתוך ידיעון כ"ט בנובמבר

 

הרב קוק והרב ליכטנשטיין, שניהם מייסדים של ישיבות גדולות ובעלות השפעה אדירה בקרב הציונות הדתית, אינם אלא מייצגים של שתי גישות שונות אודות מעמדה הדתי של המדינה. האם מדובר כאן במחלוקת נקודתית או שניתן לקשור אותה להשקפות עולם רחבות יותר?

בחלק הקודם בידיעון סקרנו שתי השקפות שונות אודות מעמדה הדתי של המדינה בקרב הציונות הדתית. האחת רואה במדינה כלי להבטחת קיומו של העם היהודי, הן מן הבחינה החומרית והן מן הבחינה הרוחנית. השקפה זו נכנה בשם הזרם האינסטרומנטלי. לעומתה, הגישה השנייה רואה במדינה התגלמות הקודש שאיננה אלא ביטוי לבואה של הגאולה. גישה זו נכנה בשם הזרם הסימבולי. נראה כי שני זרמים אלה מקיימים ביניהם רצף, שחלק גדול מבני הציונות הדתית נעים על גביו בהתייחס לאירועים שונים בחיי האומה או לתקופות שונות בחייהם הם. יחד עם זאת, אנו מעוניינים לעסוק בזרמי הקצה, על מנת שנוכל לראות ביתר בהירות את ההבדלים ביניהם.

אחד מביטוייה של מחלוקת הזרם האינסטרומנטלי לעומת הזרם הסימבולי הוא המשמעות המוענקת לשירות צבאי. במאמרו "זאת תורת ההסדר" שפורסם בתחומין תשמ"ו כותב הרב ליכטנשטיין את הדברים הבאים:

הנימוק ההלכתי להסדר אינו מבוסס, כפי שרבים טועים, אך ורק על מצוות מלחמת עזרת ישראל מיד צר. אילו כך היו פני הדברים, ודאי היה מקום לבעל דין לטעון שמבחינה הלכתית ששה עשר חודש בצבא הינם מחיר גבוה מדי עבור קיום מצווה בודדת. לאמתו של דבר, הנימוק מושתת על:

א. הצורך הפשוט להישאר, ולהשאיר אחרים, בחיים.

ב. העובדה כי בנסיבותינו שירות צבאי הוא הביטוי המובהק לערך הרבה יותר מקיף: גמילות חסדים.

(זאת תורת ההסדר, סעיף י"א 1).

במאמר זה כותב הרב ליכטנשטיין כי: "שרות צבאי הוא מצווה ואף מצווה חשובה", מצווה המושתתת על החובה לדבוק בחיים, כמו גם על יסוד גמילות חסדים.

לאור דבריו אלו של הרב ליכטנשטיין מעניין לקרוא את דבריו של הרב אלי סדן, ממקימי מכינת בני דוד בעלי, בבואו להסביר את מטרותיו בהקמת המכינה (שסללה את הדרך למכינות צבאיות נוספות):

החלטנו לנסות להתמודד עם הבעיה, להכין דרך להצליח בשירות הצבאי מתוך גישה של תורה ויראת שמים. החלטנו לעודד נוער איכותי להתגייס לשירות צבאי מלא, ליחידות מובחרות ולפיקוד. לא כברירת מחדל ל "אלו שאין להם כוח ללמוד תורה", כי אם מתוך חפץ פנימי לעבוד את השי"ת בעבודת הקודש של עזרת ישראל מיד צר ושל ירושת הארץ, ולנסות להוליד בעם ישראל מהלך של לקיחת אחריות על ביטחון מדינת ישראל מתוך עמדה נפשית של קודש. (קריאת כיוון לציונות הדתית תשס"ח עמוד 30).

הרב סדן מתייחס אף הוא להצלת העם מידי אויבים ("עזרת ישראל מידי צר") אך מוסיף את ירושת הארץ (היא כיבושה) וצובע את הנימוק כולו בצבעיה העזים של הקדושה. מן הבחינה הזו הרב סדן מייצג נאמנה את הקו של הרב טאו הרואה בסמליה של המדינה חותם של קדושה המייצגים את כסא ה' בעולם.

שתי עמדות שונות למשמעותה הדתית של המדינה פורשות זרועות רחבות כלפי תחומים נוספים, שונים ומגוונים: מהי משמעות בחירת מקום מגורים, מקצוע, או שמות לילדינו? כיצד אנו בוחרים לבלות את שעות הפנאי שלנו? מהן המחאות הציבוריות אליהן אנחנו מוכנים להתגייס? ובעיקר כיצד אנו מגדירים את תפקידה של הציונות הדתית בחברה הישראלית הכוללת?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אולי יעניין אותך גם

מאמר תגובה

נעשה, אבל גם נשמע

הציונות הדתית לא יכולה לוותר על שיח הזהות קראנו בעיון רב את מאמרו של ד"ר בני פרל 'רודפים אחרי הכלום' שהתפרסם במוסף 'שבת' פרשת שמות.

להמשך קריאה >>