מאמר מתוך ידיעון “כשאליטה פוגשת דמוקרטיה”
“לכבוד מיליארד מיליארד טועים
שאת דרכם עוד מחפשים
אם לא מצאתם זה אולי סימן שאין…”
מילים אלו אותן שר אביב גפן, מבטאות טוב יותר מכל את העולם הפוסטמודרני בו הוא חי. עולם בו אין דרך ראויה, אין אמת אחת, עולם יחסי. מעצם הגדרתה, השקפתה העולם הדתית מתקשה מאוד לקבל עמדה זו שכן, בסופו של יום, יש לה עוגן חד משמעי ומוחלט.
האמנם יכולה השקפת עולם דתית לקבל את עקרון הכרעת הרוב שעה שהוא עומד בהתנגשות חזיתית עם הוודאות הנתונה מעל לכל ספק?
העמדה הדתית מבוססת על האמונה שקיימת נקודת תצפית עדיפה, שממנה ניתן לקבל תמונת עולם אמיתית, ומערכת ערכים מוסרית ודתית אבסולוטית. [1]
עמדה דתית זו מעוררת שאלת עומק אודות היכולת לוותר על ‘נקודת התצפית העדיפה’, נקודת מבטו של החכם, ולפנות מקום לרצון ההמונים. ואכן, רבים וטובים, בראשם גדול אנשי הרוח וההלכה שהעמידה היהדות, הרמב”ם, סמכו ידיהם על עמדת יתרון הניתנת לאנשי מעלה שבידיהם המפתח לאמת הצרופה:
ניתן לשער כיצד היה מדרג הרמב”ם את המשטרים הפוליטיים השונים. בראש הסולם עומד המנהיג האידיאלי המאחד בין הכוח והחוכמה. מקורה של העדפה זו נטוע היטב במסורות שעליהן נשען הרמב”ם: בדמותו של משה, הנביא נותן החוק, והמלך הפילוסוף של אפלטון…. נראה שהרמב”ם תומך בכינונה של מונרכיה מעורבת, כלומר בשליטתו של מלך לצדה של אריסטוקרטיה של תלמידי חכמים – הסנהדרין … במקום שאין מלך, האריסטוקרטיה שולטת לבדה, ומתוקף תקנות החירום היא רשאית להשתמש בכל הכוח העומד לרשותה כדי להבטיח את הציות לחוק. [2]
המתח בין האמת ובין רצון ההמונים עומד בבסיס שאלה אדירת ממדים, מסוגן של השאלות הבלתי פתורות המלוות את הקיום האנושי. בידיעון זה אנו מבקשים לבחון מתח זה בהקשר אחד בלבד, הוא ההכרעה הפוליטית. בהקשר זה אנו סבורים כי למרות הצדדים הברורים של הספק, הרי שבדמוקרטיה המודרנית הכרעת הרוב היא היא הקובעת. עמדה זו אנו סומכים על שתי יתדות, האחת צורנית והשנייה מהותית:
1. “מגרש ההכרעה במשחק של הכל או לא כלום” (פרופסור שלום רוזנברג):
במאמרו ‘דמוקרטיה ויהדות’ מבחין פרופסור רוזנברג בין ‘דמוקרטיה לכתחילה’ המניחה יחסיות של דעות ובין ‘דמוקרטיה בדיעבד’ שהיא גרעין העמוק של אותה אמרה הטוענת:
“הדמוקרטיה איננה המשטר הטוב או המוצלח ביותר שקיים, אבל היא המשטר הפחות מסוכן”. בשביל בני אדם שמשוכנעים באידיאל כלשהו, בין אם הוא – התורה, בין אם הוא – סוציאליזם או ‘איזם’ [3] אחר הדומה לו, אין הדמוקרטיה יכולה להיות ערך עליון, אבל היא יכולה להיות אסטרטגיה בעלת ערך עליון, שאין לוותר עליה.
גם מי שאיננו יכול לקבל את הנחת היסוד הדמוקרטית אודות ריבוי אמיתות שכל אחת מהן יחסית בלבד, עדיין איננו יכול למשוך ידיו מכללי המשחק של המסגרת הדמוקרטית. שכן מסגרת זו היא האופן היחיד בו הקבוצה יכולה לנווט את עצמה לקראת יעד מוגדר. לכן, כך כותב רוזנברג, יש לשמור על כללי המשחק התקינים:
אם ננסח בצורה מדויקת ביותר את האינטואיציות עליהן הצבעתי עתה,
אומר שמחויבותינו הדמוקרטית איננה נובעת ממערכת ערכית אלא מאמנה.
…יש הבדל עקרוני, לדעתי, בין תורת הזכויות הטבעיות, לבין תורת האמנה.
הדמוקרטיה בדיעבד בנויה על תורת אמנה,
על המחויבות היחידה הקיימת, למרות שהיא תלויה על בלימה,
על המחויבות לשמור את כללי המשחק התקינים.
2. “הצד הבריא של היושר” הרב קוק:
ההנגדה בין ‘רוב ‘בניין’ ו’רוב מניין’ מניחה כי האליטה מחזיקה בידע המיוחס, באמת, הנבצרת מהישג ידו של ההמון. הרב קוק מערער אודות הנגדה זו וסובר כי שמועותיו של ‘עם הארץ’ אינן מחודדות פחות מאלו של ‘אצילי הרוח’:
האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ההמון,
שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה.
זוהי טעות יסודית,
טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות,
בהרגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו,
אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית….
אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו,
איננו יכול לקשר יפה את מושגיו,
גם איננו יודע איך לעמוד בקשרי המלחמה…
לזה צריך הוא לעזרת גדולי התושיה, המישרים לפניו את נתיבות עולמו.
אבל כשם שמשפיעים עליו עצה ותושיה, כך הוא משפיע עליהם חיים בריאים…”
(אורות הקודש ב מאמר שני סימן כ”ח)
על פי הרב קוק, להמון ולאינטליגנציה מהויות שונות, ההיגיון הבריא לצד התחכום והתושייה;
“והצד המשותף של אצילי הרוח עם ההמון, הוא הכח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היפה, ומשמרם מכל רקבון והתנונות מוסרית וחמרית”.
נקודה למחשבה:
הדמוקרטיה היא הכרעה לטובת ‘המיליארד’ גם אלה ‘טועים’.
האם משמעות הכרעה זו היא שאין מקום להתייעצות עם מומחים כלל?
מה בדבר מכוני החשיבה, הצצים כפטריות אחר הגשם ומייצרים ניירות עמדה עבור דרג מקבלי ההחלטות?
האם מדובר פה ב ‘התייעצות’?
בניסיון להשפיע על מדיניות נבחרי הציבור באמצעות ידע?
לקריאה נוספת אודות השפעתם של מכוני המחקר על דרג מקבלי ההחלטות לחצו כאן
[1] שלום רוזנברג, דמוקרטיה ויהדות, בתוך: דמוקרטיה ויהדות, מחלוקת ואחדות, עמ’ 42-62.
[2] מנחם לוברבוים, פוליטיקה וגבולות ההלכה, עמ’ 85-86.
[3] שלום רוזנברג, דמוקרטיה ויהדות, בתוך: דמוקרטיה ויהדות, מחלוקת ואחדות, עמ’ 42-62.
עוד בנושא
