ל”שקר” יש כל מיני הופעות. לעיתים הוא מופיע באמצעות אמירת דברים שאינם תואמים את המציאות, לעיתים הוא מתפרש כהפרת הבטחה ולעיתים כזניחה של עיקרון ערכי לטובת אינטרס אחר.
דבר מדהים הוא שמסורת ישראל מחברת את האמת עם חותמו של הקב”ה:
“חותמו של הקב”ה אמת” (שבת נ”ה ע”א) ולצד זה קובעת כי שמו של הקב”ה דווקא “שלום”[1]. בעוד האמת היא נוקשה, השלום הוא מרכך, “מותר לשנות מפני השלום”.[2] כשברא הקב”ה את עולמו נאלץ להשליך את האמת ארצה וגזר עליה שתצמח מחדש מתוך הארץ “אמת מארץ תצמח”, [3] שתתעצב מחדש מתוך עולם הפשרה. יש כאן אמירה חשובה מאוד:
עם אמיתות מוחלטת לא ניתן לברוא את העולם ולא ניתן לקיים עולם. קיום העולם תלוי ביכולת הפשרה, במפגש בין אמיתות שונות המחייב גם איזון וגם ויתור.

אלו הם ימי הקמת קואליציה. בימים כאלו יותר מבדרך כלל מקבל הרעיון של אמת ושלום משמעות ותוקף. המפלגות השונות אכן רוצות לקדם אג’נדות שונות, מתוך אמונה שאכן זה הדבר הנכון והצודק. אלא שבשיטת הממשל הקואליציונית אף מפלגה לא יכולה באופן מובנה לצאת ומלא תאוותה בידה. שיטת הממשל הישראלית מחייבת באופן אימננטי את אומנות הפשרה. על כן אין מה להתרעם כאשר מפלגה אינה מקיימת באופן מלא את הבטחותיה לבוחרים, המחשבה שדבר כזה יכול לקרות היא במקרה הטוב ילדותית. אולם גם בתוך התוהו ובוהו של הקמת הקואליציה מה שתמיד מתבלט הם הקווים האדומים של המפלגות. על מה תלחמנה המפלגות השונות עד כדי הימנעות מהצטרפות לקואליציה? סוגיות רבות מונחת כעת על השולחן: פסקת ההתגברות שעוסקת ביחסים שבין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת, שאלות מדיניות ביחס לתכנית המאה של הנשיא טראמפ, סיפוח היישובים ביהודה ושומרון, חוק החסינות, חוק הגיוס, בעיית עזה שמסרבת לרדת מסדר יומנו, שאלות של דת ומדינה, שילוב הציבור החרדי בשוק העבודה, לימודי ליבה, מצב מערכת הבריאות ועוד סוגיות רבות שעלותן התקציבית עצומה.

הקמת קואליציה היא אומנות הפשרה, וככזאת היא אומנות השלום. במובן מה צורת הממשל בישראל מבטאת לעומק את הרעיון המרכזי במסורת ישראל עליו דיברנו בפתיחת דברינו: החובה להגיע לשולחן אם אמיתות שונות אבל להבין שיש צורך של ממש להתפשר, לאזן ולוותר. ראוי מאוד שאנו כאזרחים נשים לב היטב היטב מהם הקווים האדומים עליהם תלחמנה המפלגות השונות ועל מה יבחרו להתפשר. הכרעות אלו בעצם מסמנות את עמוד התווך הערכי שלהן. הדרישה מכל מפלגה שתשמור על כל סולם הערכים שלה אינה דרישה מציאותית ובאופן עמוק גם אינה יהודית, אולם הדרישה לבחור את המלחמות היא דרישה צודקת וחשובה מאין כמותה.

[1] כך עולה בפירוש מן הסוגיה בשבת דף י ע”ב.

[2] יבמות ס”ה ע”ב.

[3] עיין במדרש בבראשית רבה ח, ה’ :אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב”ה לברוא את האדם הראשון….”