כבר מהרגע הראשון שבו “מבצע החיסונים” למגפת הקורונה התחיל היה ברור שאנחנו עושים את זה לא רק בשביל לשמור על בריאות הציבור במדינת ישראל אלא גם כדי לאפשר לחברת התרופות העולמית לבדוק את הנתונים כדי לעזור בעזרתם לכלל העולם.
וזה לא התחום היחיד. איש החינוך נתנאל אלינסון כותב כך בספרו ‘קיצור תולדות הישראליות’: “משיחות עם מנהלי חברות הייטק בכירים עולה תמונה שמשותפת לרבים מהם: הם חולמים לשנות את העולם. לעשות אותו למקום טוב יותר. לא האקזיט והכסף הוא מה שמניע אותם להקים חברות פורצות דרך, אלא דווקא החיידק היהודי המוזר הזה שנקרא – תיקון עולם.
רבים מהם גם אומרים: ישראל היא רק מקרה מבחן. ישראל היא מקום נוח להתחיל בו. השוק הישראלי קטן, הוא כעין מעבדה שבה ניתן לבחון בקלות את אפקטיביות הפיתוח והמוצר. אבל הרוב המוחלט של החברות והרעיונות מכוון אל העולם כולו.
נוצר כאן ביטוי חדש למדינת המופת, לאור לגויים: ישראל היא כעין חממה קטנה שקל לערוך בה ניסויים. עורכים ניסוי על פיתוח טכנולוגי כאן בישראל, ואם הוא מצליח – הוא הופך להיות נחלת העולם.”
אבל את הנקודה הזו כמובן לא גילינו עכשיו וגם לא רק בתקופת הקורונה, את העיקרון הזה חזה משה רבנו לפני למעלה מ-3000 שנים בפרשת השבוע שלנו: “וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה”. זו האחריות שלנו, והמשימה של כולנו.
