מה קרה שם, ברגע המדהים הזה בו עם ישראל עובר “בתוך הים ביבשה” והמצרים טובעים אחריהם? האם זה היה רק ניצחון פיזי או שמשהו אחר התרחש באותם רגעים?
עם ישראל יצא הרגע לחירות, מעם של עבדים בדרך לארץ משלו. ברגע הזה קורה להם הנס שעליו יגיד משה “אשירה לה’ כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים”. פעמיים יגיד משה את המשפט הזה כדי להדגיש לנו כנראה שיש לו משמעות עמוקה, שאנחנו נדרשים לזכור אותו.
הנצי”ב מוולוז’ין בפירושו ‘העמק דבר’ מעניק לנו התבוננות אל עומק הדברים: “והענין דבמשמעות סוס ורוכבו נכלל הכל. דכמו הסוס המוכן למלחמה נשמע לרוכבו כך האיש חיל הוא כסוס לאדוניו להתהלך באש ובמים. והגדול ממנו הוא כסוס לשר האלף. ושר האלף לראש שרי צבאות עד פרעה עצמו. וגם נכלל בזה השר העליון הרוכב על המערכה העליונה של פרעה. ולאותו השר העליון הרי כל המערכה נחשבת כסוס. וכל אלה רמה בים”
מה שטבע בים סוף אלו לא רק מרכבות פרעה וחילו אלא התפיסה שבה אדם יכול “לרכב” על אדם אחר, המציאות שבה ניתן לשאבד מישהו חלש יותר ולהפוך אותו לסוס, לחמור או לעבד, כל תפיסת העולם הזו ירדה למצולות. קריעת ים סוף נושאת בחובה מסר לעם המבקש לצאת מעבדות לחירות, מסר אותו חז”ל יגידו לנו מאות שנים אחר כך בשפה אחרת – “מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך”.
