דף לימוד מלווה למערך שיעור בנושא:
על גזענות ואפליה ומה שביניהם- מלימוד למעשה

בשנת 1960, בדרום אפריקה, נהרגו 69 מפגינים שהפגינו נגד חוקי האפרטהייד ( משטר הדוגל בהפרדה גזעית ) במדינה. ב 1966 נקבע באו”ם כי ב 21 למרץ בכל שנה יצוין יום זה ברחבי העולם. בהחלטתה קראה העצרת הכללית של האו”ם לקהילה הבינלאומית לפעול למיגור כל הצורות של גזענות, הפלייה על רקע גזעי, שנאת זרים ואי-סובלנות. גם מדינת ישראל חתמה על האמנה הבינלאומית וכך נכתב בחוק החינוך הממלכתי : ” להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית….ולחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני האדם ובין העמים” ( סעיף 2 לחוק ).

” לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי,
לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת (מִיִּשְֹרָאֵל) ,
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא;
וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת (מִיִּשְֹרָאֵל),
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת,
שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ. […]
וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד,
וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה;
וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן,
וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. “

נשאל: מדוע, לדעתכם, המילה “מישראל” הכתובה פעמיים במשנה , נתונה בסוגריים?
מה יכול להיות המסר המרכזי של המשנה הזו עם המילה הזו ומה יכול להיות המסר המרכזי של המשנה אם נוציא אותה מן המשנה?

נסביר כי – בכתבי היד הקדומים של המשנה הזו ואף בתלמוד הירושלמי – לא מופיעה המילה “מישראל”. גם כשהרמב”ם מצטט את ההלכה הזו בהלכות סנהדרין ב”משנה תורה” הוא מתייחס לקביעה כאילו היא מתייחסת לכל אדם באשר הוא ולא דווקא לאדם מישראל. זוהי תוספת שנכנסה ככל הנראה רק לגרסה המודפסת של התלמוד הבבלי.

היעדרה או קיומה של המילה “מישראל” מעוררים דיונים ממושכים בנוגע למשנה הזו ולתפיסה שמאחוריה : האם מדובר בקביעה הומניסטית, המייחסת חשיבות עליונה לחייו של כל אדם שנברא בצלם א-להי ללא הבדל דת , גזע, שיוך חברתי ודתי או מין או שמדובר באמירה לאומית, המייחסת חשיבות עליונה רק לחייו של אדם יהודי.

משנה מרכזית נוספת לצורך הדיון שלנו מופיעה במסכת אבות ומיוחסת לרבי עקיבא :

“חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם.
חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם,
שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (בראשית, פרק ט, פסוק ו)
(מסכת אבות, פרק ג, משנה יד )

ומקור אחר מאחד למעשה את שני הנימוקים האלה יחד וקובע:

“ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט, יז)
ר’ עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה.
בן עזאי אומר: “זה ספר תולדות האדם” (בראשית ה, א)
זה כלל גדול מזה.
(מדרש ספרא לפרשת “קדושים”, ד’ פ”ט ע”ב)

לאחר שהצגנו והסברנו את שלושת המקורות נסביר כי מודגשת בהם הן העובדה שכל בני האדם בעולם נבראו בצלם א-להים והן העובדה שמקור כל בני האדם הוא אחד ולכן אין שום חשיבות להבדלים פיזיולוגיים או אחרים בין קבוצות שונות.

על רקע זה נשאל את התלמידים –
כיצד יכולים הנימוקים, הטיעונים והדימויים שבמשנה זו לשמש כלים במאבק בנטייה האנושית הבסיסית לחלק תכונות ומאפיינים לקבוצות שונות של בני אדם על פי השיוך הגזעי, הלאומי או החברתי שלהם?