בהיסטוריה של הפוליטיקה העולמית לא חסרות דוגמאות בהן הנהגה השתמשה בחוק לא למטרה לשמה הוא נחקק. חוקים לא פעם שימשו כדי להעדיף ציבור אחד על פני השני, אוכלוסיה מסוימת על פני האחרת ובמקרים קיצוניים ממשלות השתמשו בחוק כדי לפגוע ישירות במתנגדים או במגזרים מסוימים.
חוקים בסופו של יום מביאים לידי ביטוי תפיסת עולם אותה אנחנו מבקשים לקדם. אז איך נמנע משימוש בהם בצורה לא כשרה?
את הפתרון אפשר לגלות בדברי הרמב”ן המפורסמים על הציווי “קדושים תהיו” – “והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א”כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים”
זה שמשהו מותר לא אומר בהכרח שהוא גם טוב ואם משהו אפשרי מבחינת החוק לא אומר שמוסרית זה הדבר הנכון לעשות. התורה כספר חוקים השאירה מקום רחב לבחירתו של האדם אבל יחד עם זאת היא סימנה את הכיוון הרצוי – להיות קדושים ולא להשתמש בתורה כדי להרע לאחר או למציאות…
קודם ערכים, אח”כ חוקים.
