במסורת יהודי תוניסיה נהגו לאכול סעודת מצווה ביום חמישי שלפני שבת יתרו. מקור המנהג המקובל ביותר הוא העובדה שהייתה מגפה בתוניסיה שפגעה והפילה חללים רבים והיא נפסקה בשבוע שבו קראו את פרשת יתרו.
“ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה”. זו לא פעם ראשונה שאנחנו רואים את חשיבות האכילה בחבורה, את אכילת המצווה עם המשפחה הקרובה. זה התחיל במצרים כשהיה ציווי לאכול יחד עם המשפחה ועם החבורה הקרובה, זה המשיך עם המן שכל משפחה הייתה צריכה לקחת בדיוק את מה שהייתה צריכה, עבור בסעודה שלנו בפרשת יתרו והשיא יהיה בשבוע הבא כאשר תדגיש לנו התורה: “ויראו את האלהים ויאכלו וישתו”.
אבל זו לא רק האכילה יחד, המשפחה היא גם הבסיס לקבלת התורה. “כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל” – ההתחלה היא בבית יעקב, בבית הפרטי של כל אחד ואחת ומתוכו אפשר גם להתחבר כעם שלם. זה מתחיל בזהות המשפחתית, בחיבור הפשוט למסורת שמאפשר אח”כ גם לעמוד ‘כאיש אחד בלב אחד’ ולקבל תורה.
אז נצלו את ההזדמנות, שבו הערב לסעודת יתרו יחד עם המשפחה, התפללו יחד לסופה של המגפה והתכוננו יחד לקבלת תורה משותפת – כל המשפחה יחד, כל העם יחד.
