לא פעם, בטח בימים של הקמת ממשלות פוליטיקה נראית לנו כמו מרחב ציני ובטח שלא חינוכי. משא ומתן, הסכמים והבטחות זו לא שפת בית המדרש אליה אנחנו רגילים ואולי אם היו שואלים אותנו היינו שמחות ושמחים לא להתעסק בזה בכלל.

אל מול הגישה הזו עומד יעקב אבינו, מי שלאורך כל חייו התמודד במציאות מורכבת ומלאת שקרים ותככים בתחילה אל מול אביו, לאחר מכן בבית לבן ובפרשת השבוע אל מול אחיו עשו. אבי האומה הישראלית רואה עצמו מול עשו “כעבד לפני רבו” ומעמיד אותנו לפני שאלה ביחס לגישה שלנו אל עולמות הפוליטיקה והשיחות במסדרונות המשא ומתן.

נחמה ליבוביץ’ מסכמת את הדברים במשפט חד וברור: “אין זו אלא דרך נבונה לדבר עם התקיף בלשון מתאימה ולוותר על כבוד מדומה למען השג הישגים ממשיים. עוד יותר מגן על התנהגות זו של יעקב מדרש לקח טוב: אמר ר’ יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסהם – יניח פרשה זו לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים וריצויים”