איך אומרים חירות בפרסית?

התקווה לנפילת משטר האייתולות מעוררת ציפייה לחירות, אך ההיסטוריה וההגות המדינית מלמדות כי שחרור מעריצות אינו מבטיח חירות אמיתית – זו דורשת פעולה פנימית ואחריות אזרחית.

החודש האחרון מרגיש כמו אוטופיה שעומדת להתגשם. משטר האייתולות שמטיל אימה על עמו ושמאיים על החירות שלנו ושל העולם המערבי כולו כבר עשרות שנים עם תכניות הגרעין והטילים שלו מתערער ועומד לקרוס, ואנחנו מקווים שהוא יתחלף במשטר פחות פונדמנטליסטי.

זה מרגיש ריאלי כל כך עד שאנחנו מתבלבלים לחשוב שזה צעד פשוט כל כך ושיציאה לחירות היא מעשה שפשוט יכול להתרחש בהפצצות של רשע מלמעלה.

"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" מתארת התורה את הרגע המכונן של יציאתנו לחופשי, אך חז"ל במבט מפוכח ונוקב, הרגישו חובה לסדוק את התמונה ההרואית ולפרש: "אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה". רק עשרים אחוזים מהעם בחרו באקטיביות הנדרשת כדי להיפרד מהעבדות המוכרת. גם שבוע לאחר מכן, כשעמדו נבוכים על שפת הים והמתינו לנס שיפתור את המצוקה, הדהד אליהם הציווי האלוקי שמהווה את הכלל הכי חשוב בריבונות: "מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!". כדי להינצל, אי אפשר להסתפק בתפילה או בהמתנה לכוח עליון, חייבים לקפוץ אל תוך המים.

בספרה "על המהפכה" העמיקה הפילוסופית המדינית חנה ארנדט בדיוק בנקודה זו, כשהבחינה בין 'שחרור' לבין 'חירות'. לפי ארנדט, השחרור מהעריצות הוא רק הצעד הטכני של שבירת השלשלאות, פעולה שלעיתים נכפית מבחוץ. אך החירות היא מצב פוזיטיבי, כזה שבו בני אדם פועלים יחד במרחב הציבורי ומעצבים את גורלם. היא כתבה כי "השחרור הוא אולי התנאי לחופש, אך בשום פנים אינו מוביל אליו באופן אוטומטי". נפילת שלטון האייתולות עשוי להיות ה'שחרור' המיוחל, אך ה'חירות' האיראנית לא תיוולד בחדרי המבצעים של חיל האוויר או במפקדה האמריקאית בקריית גת, אלא רק ברחובות טהרן ואספהן, כשהאומה תבחר לקחת אחריות על ריבונותה.

הרב קוק קבע כי "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" אך כדי שהאביב הזה ינבוט גם מעבר לגבולותינו, נדרשת ההבנה שסיפור היציאה מעבדות לחירות אינו רק השראה היסטורית, אלא תוכנית עבודה. אין דבר קשה יותר מלקום ולעשות, בטח אחרי עשרות שנים של שלטון דיקטטורי מדכא ורצחני, בין אם אלו 210 שנים של פרעה או 47 שנים של חומייני וחמינאי.

את השחרור שלנו קיבלנו ביציאה ממצרים ואת הריבונות קיבלנו כמה אלפי שנים אח"כ, עכשיו האתגר שלנו הוא ליצור במדינה מרחב של חירות אמיתית, כזו שמעניקה לכל אדם את הבחירה לקחת אחריות על חייו ואולי להיות גם אור לגויים ולהעניק השראה לאזרחים מדוכאים אחרים ברחבי המזרח התיכון.

הכותב הוא מנחה פדגוגי בארגון "יסודות" לחינוך, תורה ודמוקרטיה