מאמר מתוך ידיעון בין האסור למותר- עבריינות פוליטית

מי הם נערי תג מחיר? האם מדובר בפעילות של צעירים פוחזים שיש להחזירם לדרך הישר, או באלימות שיש להפעיל נגדה את אותן פרקטיקות שהמדינה משתמשת בהן כנגד כל פעילי טרור, ערבים ויהודים כאחד? האם זו קבוצה שהתייאשה מהיכולת להשפיע באופנים אחרים על תהליכי קבלת ההחלטות במדינה, או גורמים אלימים הכופרים בעצם סמכותם של מוסדות המדינה? האם נכנה מעשי אלימות אלה כפעולות טרור? כהתארגנות בלתי חוקית? ולשורה התחתונה: באיזה אופן הגדרה זו או אחרת מאפשרת למדינה לפעול נגד גורמים אלו?

במאי 2014 נערכה הפגנה משותפת של ערבים ויהודים מול בית ראש הממשלה בירושלים במחאה על ‘פשעי השנאה’: שריפת מסגדים, ריסוס כתובות נאצה, יידוי אבנים, התנכלות לגורמים בצה”ל ועוד. בהפגנה נשא הרב בני לאו את הדברים הבאים:

“אוי לנו אם נעלים עין מאש זרה ששורפת את הבית עלינו. תג מחיר זה לא רק אלה שמנקבים ושורפים ורושמים. תג מחיר זה גם הרבה שותקים, האנשים הרגילים. תג מחיר זה גם מי שלא עומד ומוחה. תג מחיר זה לא שמאל, תג מחיר זה לא ימין. תג מחיר זה חיים שמאוימים כאן בבית שלנו”.

לנוכח דבריו הנוקבים ניתן להעמיד את הסברו של הרב גינזבורג, מהדמויות הבולטות בקרב מנהיגי חב”ד, המנמק את פעולות תג מחיר כהשתובבות נעורים של בחורים צעירים הנמצאים בבירור עצמי, חבלי הגאולה של גיל הנעורים:

“יש פשוט צירים של בחור שכעת משתחרר, נולד. אלו צירים נטו, חבלי לידה. הוא משתחרר מהשעבוד למצרים שהוא היה משועבד בה. הוא לומד בישיבה, והישיבה עוזרת לו להשתחרר מהשעבוד. אף אחד לא אומר לו לעשות שום דבר, אבל היות שכעת הבחור הזה נולד – כמו שאמרנו, כשנולדים קצת משתוללים, כמו גוי, שזה צירים”.[11]

פרופסור אהוד שפרינצק, מומחה לענייני טרור, פוליטיקה קיצונית והימין הרדיקאלי, הגדיר פעולת טרור בעזרת שלושת הגורמים הבאים:

פעולה פוליטית שיטתית המשלבת שלושה מרכיבים:

הפעלה של אלימות חריפה (הריגה או פציעה קשה או איום בכללו)

הפעלת האלימות הזאת כנגד אזרחים שאינם לוחמים – בניגוד גמור לחוקי המלחמה

ולכל הנורמות והקונבנציות של החברה שבה מדובר;

התייחסות לאלימות הזאת כאקט סימבולי – דהיינו, ככלי להעברת מסר מפחיד ואיום

לציבור גדול שאיננו נפגע ישירות מהאלימות”.[12]

צפו בכתבתו הבאה של רועי שרון, שהוקרנה תכנית המקור, ונסו לבדוק האם קיימים מאפיינים של פעילות טרור במעשיהם של אנשי מחיר והאם מוסדות אכיפת החוק מתייחסים לכך כפעילות טרור:

“תג מחיר זה טרור לכל דבר” אמר שר הביטחון בראשית ינואר 2014 בתגובה לכניסת של פורעים לכפר קוסרא, במטרה לפגוע ברכוש. יחד עם זאת, פעולות מסוג זה הוגדרו באופן חוקי כ”התאגדות בלתי מותרת” כחצי שנה קודם לכן. להלן הגדרתה הרשמית של התאגדות מסוג זה:

“…כל חבר בני אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, ויהיה לו כל שם שהוא (אם יש לו שם) מזמן לזמן, אשר – ממליץ, מסית, או מעודד בחוקתו או בתעמולתו אחת מן הפעולות הבלתי-מותרות הבאות היינו –
(I) מיגור חוקתה של ישראל או ממשלת ישראל בכוח-הזרוע או באלימות;
(II) גרימת שואה או בוז, או הסתה לאיבה, כלפי ממשלת ישראל או שר משריה בתפקידו הרשמי;
(III) השמדת רכושה של ממשלת ישראל, או פגיעה בו;
(IV) מעשי טרור המכוונים כנגד ממשלת ישראל או כנגד עובדיה, או שעשה איזה מעשים כאלה הנזכרים בפסקת-משנה (III) ,(II) או ((IV של הפסקה הזאת, או התיימר שהיה אחראי להם, או מעורב בהם;” או לחילופין, קובעות תקנות ההגנה כי התאחדות בלתי מותרת הינה כל חבר בני אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, ויהיה לו כל שם שהוא (אם יש לו שם) מזמן לזמן, אשר הכריז עליו שר הביטחון שהוא התאחדות בלתי-מותרת, כולל, כל סניף, מרכז, ועד, קבוצה, סיעה או מוסד של כל חבר כזה”[13]

עיינו היטב בהגדרת מעשה טרור שצוטטה לעיל ובהגדרה זאת של התאחדות בלתי מותרת:

מה ההבדל בין שתי ההגדרות?

האם לדעתכם פעולות תג מחיר, מצד הגדרתן, צריכות להיות מתויגות כפעולות טרור או כהתאגדות בלתי מותרת? מדוע.

מה לדעתכם השפיע על מקבלי ההחלטות לבחור בהגדרה התאגדות בלתי מותרת דווקא? חשבו על שיקולים הקשורים למדיניות פנים ולהתנהלות מול אומות העולם?
להרחבת הדעת תוכלו לעיין בכתבה כאן

הידעת?

פרופסור אהוד שפרינצק טבע את המונח איליגליזם המתייחס למחויבות לשלטון החוק, לדבריו בישראל רווחת:

“אוריינטציה, שאיננה רואה בכיבוד החוק ובכיבוד רעיון משטר ערך החוק ערך בסיסי, אלא צורת התנהגות מסוימת שניתן, או לא ניתן, להתנהג לפיה על פי שיקולים של כדאיות”[14] כדאיות זו עשויה להיות כרוכה בשיקולים אידיאולוגיים, דוגמת התנהלותם של הפנתרים השחורים בשנות ה70, או להבדיל כרוכה בחמדנות וחזירות כדבריו של השופט רוזן בגזר דינם של נאשמי פרשיית הולילנד.

[11] מתוך כתבתו של יהודה יפרח, המניפסט הדתי מאחורי “תג מחיר”: “חבלי לידה של עם חדש28/4/2014 ” http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/575/555.html

[12] אהוד שפרינצק, בין מחאה חוץ פרלמנטארית לטרור: אלימות פוליטית בישראל, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995 , עמ 8.

[13] http://www.mod.gov.il/pages/general/teror.asp

[14] אהוד שפרינצק, איש הישר בעיניו: איליגליזם בחברה הישראלית, תל אביב 1986, עמוד 22.