מאמר מתוך ידיעון סדר שיהיה פה! לחג הפסח
עם הקמת המדינה היה נח, להתרפק על החופש שזכינו לו אחרי תקווה בת שנות 2000.
אך להיות עם חופשי בארצנו אינו אלא מצב של יציאה מגלות בארץ זרה, המשימה הלאומית תהיה לבנות בארצנו תודעה של חירות והגשמה עצמית ותבחן לאורך שנים.
דא עקא, חירות היא מושג שמבוסס על תפיסת עולם ועל גישה פנימית כמעט סובייקטיבית של האדם. המשימה להפוך את החירות שניתנה לנו מרעיון אידאי למציאות קונקרטית, חייבת להתממש כך שלא תבוא בסתירה עם ערכים בסיסיים אחרים כמו צדק ויושר וכבוד ושלא תפגע בתחושת החירות של האחר. כגודל החירות כך גודל האחריות כלפי הארץ ויושביה ועם תחושות קשה מאוד להתווכח.
אנחנו עם שלם בטראומה, ההיסטוריה של העם היהודי צרובה אצלנו ב-די.אן.איי. רק יצאנו ממצרים וכבר בפתחנו יום השואה ויום הזיכרון כפרומו ליום העצמאות וכך כל מה שמתפרש אצלנו כאיום על החירות האישית או הלאומית שלנו, הופך לאיום בסדר גודל של פצצת אטום ומוציא מאתנו תגובה הישרדותית כמעט אוטומטית של Fight or Flight.
האיום הזה הוא שהוציא לרחובות רבבות אזרחים ואזרחיות לאורך שבועות ארוכים של מחאה, הוא שגרם לתנועות קיצוניות כמו הכרזה על סירוב להתנדב למילואים, הוא שהביא להשבתה חלקית של המשק ואף הוא שהוביל לצעד נואש כמו שביתת רעב עד שימצא פתרון שיגרום לסערה לשכוח.
פחד תהומי מריסוק הדמוקרטיה ופגיעה בחירות.
אותו איום בדיוק הוא העומד מאחורי המאבק הבלתי מתפשר של תומכי הרפורמה אשר מתארים חוויה קשה של מחיקת זכויות יסוד לאורך שנים ארוכות, הם חשים כי ההזדמנות אחרונה לתקן את העיוות המתמשך בזכות הניצחון הגדול בבחירות, חומקת מידיהם ברגע האמת תחת מכבש אליטות שלא רואות אותם. גוררים תחושה של חוסר צדק ורמיסה, שלא תהיה לה עוד תקנה.
משני צידי המתרס חושדים המחנות זה בזה כי אין אנשי המחנה האחר מונעים מרצון חופשי אלא שהם ‘מהונדסי תודעה’ אשר מוזנים בנתונים שקריים, בתחזיות מעוותות, מתומרנים, אולי ממומנים ע”י גורמים זרים, שהם המון של ‘עבדים חופשיים’ עם בוחן מציאות לקוי ושעולם הערכים שלהם אינו אלא תוצר של פעולות יח”צ מתוזמרות היטב.
אין אמון ואין אמת, יש אימה ופחד ותימרות עשן. חרדות וסטרס כרוני, המשפיעים על הבחירות ועל שיקול הדעת שלנו. כדי להציל את הבית, צריך להיפרד מחוויית העבדות, לזכור שאנחנו כבר יצאנו ממצרים, ולהיאחז בתודעת החירות הלאומית.
אין לנו צורך בעשר מכות כדי לשחרר. אפשר לדבר על הפחדים, להניח את הדעות המוקדמות, לתרגל הקשבה, לנהל דיאלוג על מטרות משותפות ולמצוא יחד מתווה מוסכם שידרוש פשרות אבל גם ייתן מענה למצוקות. אם נוכל להתפשר, נצליח לעבור בתוך הים ביבשה ומעברו תחכה לנו הארץ המובטחת.
פנינה עומר היא מנכ”לית יד לאישה
צילום תמונה: גדעון שרון
