מאמר מתוך ידיעון ‘אחריות’- יום הזיכרון לרצח רוה”מ יצחק רבין תשע”ח

לא פשוט להתנהל כאיש חינוך ביום הזיכרון לרצח רבין. מחד, נדרשת ממלכתיות והגינות, מאידך, לדור המחנכים שחווה את האירועים על בשרו, קשה להשאיר את האישי בבית. מתח זה, בין הפרטי והחינוכי, קיים למעשה בכל ימות השנה; הנה דברים שאמר ד”ר ניר מיכאלי, ששימש כיו”ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך:[1]

“הפוליטיקה נוכחת בכל תוכן חינוכי…

כל עמידה של מחנך מול תלמידיו

היא נקיטת עמדה פוליטית כזו או אחרת,

הבעיה שברוב המקרים היא מוסווית

גם כלפי המחנך…

תכנית לימודים סמויה,

וזה נוכח בטקסים, במסעות,

אפילו בשלטים שתלויים על קירות הכיתה וקירות בית הספר…”

כיצד אם כן מקיימים שיח שיש בו ראיה למרחוק, הלוקח אחריות על מה שנאמר, ועל איך שאומרים אותו? אלה מספר דוגמאות מתוך המגוון שיש אצלנו ב’יסודות’, דוגמאות טובות לעקרונות שיכולים להוות נקודת מוצא לשיח אחראי ולאופן בו הם מגולמים במציאות:

איך מתחילים?

אמנת גביזון מדן[2] היא ניסיון אמיץ ומפוכח לייצר הסכמה סביב סוגיות שנויות במחלוקת. אמנם, האמנה מתייחסת למפגש בין דת ומדינה בישראל, אולם ניתן לגזור ממנה קריאות כיוון גנריות שעשויות לשמש בקונפליקטים נוספים. הנה מספר ציטוטים מפיהם של המחברים (פרופ’ רות גביזון והרב יעקב מדן ) אותם ניתן להכניס לארגז הכלים הגנרי:[3]

1. “באמנה שכתבנו, ניסינו, למרות הרקע השונה מאוד של שנינו, ליצור בראש ובראשונה מסמך שאינו תוצאה של יחסי כוח פוליטיים בזמן נתון, אלא של הכרה מפוכחת בכורח של כל הצדדים לפעול ולחיות יחד, לשמר את הקיים ולהדגיש את המשותף.”

2. “האימון שנוצר בין שנינו הביא נכונות של כל אחד מאתנו לעמוד רק על מה שנראה לו חיוני ביותר לקיומו, ולוותר על כל השאר למען ההסכמה המשותפת…”

3. “הסכם טוב אינו ניסיון לקדם אינטרס כללי מופשט ולהתעלם מהאינטרסים של הקבוצות, אלא ניסיון למצוא את האינטרס המשותף של הקבוצות. “

4. “הסכמתנו היא רק על המסגרת המדינית המשותפת , תוך הודאה מפורשת כי אין בינינו הסכמה על ‘מקור הסמכות’ ועל תמונת החיים הטובים. אלה שאלות שיישארו במחלוקת.”

היכן מתגמשים? מהם הקווים האדומים?

האתיקה של האחריות אין משמעה היפרדות מוחלטת מהאתיקה של התכלית. על מנת להגדיר מהו המעשה המוסרי הראוי, יש צורך בשני הנדבכים גם יחד, בהגדרה הצרופה של הטוב ובהוצאתו האחראית לפועל. מדובר ב’ריקוד’ עדין בין האמת ובין השלום. כיצד זה נראה במציאות?

החיים יחד בשכונת ‘הגבעה הצרפתית’ בירושלים מהווים הזדמנות טובה לבחון את דו הקיום הזה. בסרטון שהופק על ידי תאגיד השידור הציבורי, חושפים אנשי השכונה את הלבטים, הכאבים וגם את הוויתורים וההתעקשויות:

הגבעה הצרפתית: מפגש קצוות:

לא הכל קשור לתוכן!!

מסתבר שלאמונה בדבר אופיים של אנשים יש משמעות חשובה מאוד בשיח מכבד, משמעות שאיננה נופלת מתוכן הדברים הנאמרים או מאופן הגשתם. הנה תוצאות מחקר שנערך על ידי מדענים מאוניברסיטת סטנפורד ומעמיתיהם אנשי המרכז הבינתחומי בהרצליה:

[1] https://www.youtube.com/watch?v=UVikK3XArnU&t=129s

[2] אמנת גביזון מדן הינה פרי של שיתוף פעולה בין רות גביזון, פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, ובין הרב יעקב מדן העומד בראש ישיבת הר עציון שבאלון שבות. באמנה, שחוברה בראשית שנות האלפיים, מנסים הרב מדן ופרופ’ גביזון לבחון את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה ולהציע לחברה הישראלית הסדרים חדשים.

[3] הציטוטים לקוחים מתוך: יואב ארציאלי, אמנת גביזון-מידן עיקרים ועקרונות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים תשס”ג,