מאמר מתוך ידיעון שיר השכונה- יום העצמאות תשע”ה

‘מזרח תיכון חדש’ היה ביטוי, כמו גם תפיסת עולם, שסימנו תקווה לעתיד חדש ומבטיח בשלהי המאה העשרים במדינת ישראל. בשנת 2015 אנו עדים לשינויים מפליגים המתחוללים בלבנט, אולם הם שונים מאוד מהאביב הערבי אליו נשאה עיניים הדמוקרטיה המערבית. המזרח התיכון ‘החדש’ איננו אלא לבוש ישן, החוזר אחורה אל התפלגות שבטית, הקודמת למדינת הלאום המודרנית. לסקירת מספר ציוני דרך המספרים את סיפור התגבשותן של מדינות האזור למדינות לאום ואת מה שעשוי לבשר את התפוררותן חזרה לסיעות סיעות, היכנסו לקישור כאן.

מדינת ישראל קיימת כַּצִּיּוּן היחיד והיציב של מדינת הלאום הדמוקרטית במימיו הסוערים של המזרח התיכון.

מה מאפשר לנו לשמור על צביון זה בשונה משכנינו?

מדינת הלאום מבקשת לכונן מסגרת ריבונית אחת בתוך גבולות טריטוריאליים ברורים. על מנת שריבונות זו תתקיים, על מנת שמלחמות בשם סמכות דתית זו או אחרת תפסקנה להשתולל, קיבלו על עצמם תושבי מדינת הלאום מערכת חוקים שמקורה בשלטון החילוני. חוסנה של המדינה יונק מדבקות אזרחיה בכללים המוסכמים.

כללים אלה כוללים: כיבוד תוצאות הבחירות תהיינה אשר תהיינה תוצאותיהן, קיום החלטותיו של בית המשפט העליון באשר הן, אלו הם המופעים המחזקים את מדינת הלאום ומאפשרים את קיומה. אלו גם מופעים שאינם נשמרים במדינות ערב בקפדנות ולכן אנו עדים להתפוררות הסמכות המדינית ולחזרת מדינות אלה להתפלגות האתנית והדתית הקודמת למסגרות המדיניות המאורגנות שהכרנו.