כששמעתי מאורי שהוא הולך לפוליטיקה, אמרתי לו שאני חושד בו שנגמרו לו הנושאים להתלוצץ עליהם, והוא החליט להכנס לכנסת כדי לאסוף חומרים לספר הומוריסטי חדש ושנון במיוחד. לא האמנתי שהוא מתכוון ברצינות. מה לאיש יקר והגון, נעים הליכות ונוח לבריות, שדיבורו בנחת ובנועם, במשכן הכנסת?
אורי הפתיע אותי, כמו את רבים מחבריו. הוא הוכיח שאפשר לפעול בפוליטיקה הישראלית, גם בתחום המפלגתי הצר וגם בתחום הפוליטי הרחב, ולשמר את כל תכונות האישיות שלו. יתר על כן, התברר שעם הנועם והאצילות אפשר לפעול ולעשות מעשים של ממש. להשתתף בעיצובה מחדש של המפלגה הדתית לאומית והנהגתה, לתפקד כחבר כנסת וכשר יעיל ומשפיע, תוך נאמנות גמורה גם לעמדותיו והשקפותיו הפוליטיות, וגם לאנושיותו ויחסו הנפלא לבני אדם. לא זו בלבד ששימר את ערכיו, אלא שהוא גם הרחיב את מעגלי ההשפעה שלו בשני המישורים: גם הוביל מהלכים פוליטיים על פי אמונותיו, וגם המשיך לרכוש לו חברים ואוהדים מכל קצוות החברה הישראלית והקשת הפוליטית. כפי שהתברר ביתר שאת, למרבה הצער, עם ההספדים שלאחר מותו.
שאלתי אותו באחד הימים אחרי שהתחיל לתפקד כחבר כנסת במה הוא עוסק. והוא השיב, בסגנונו: אני קם בבוקר, הולך לעבודה, ומחוקק. הוא התכוון לכך במלוא הרצינות. זו היתה בעיניו עבודתו, וכך פעל. למען שולחיו, למען עם ישראל.
בימי בחירות אלה, טרודים כל המופקדים על החינוך בישראל בהתמודדות עם האתגר שמציבה בפניהם מערכת הבחירות. רבים סבורים שהבעיה שמטרידה את מערכת החינוך בימים אלה היא בעיית השמירה על אובייקטיביות. ולא היא. לא, המחנכים אינם חוששים מפני הבעת עמדה פוליטית או אי-הבעתה. הבעיה העיקרית המטרידה את אנשי החינוך בימים הללו היא כיצד ממשיכים לחנך לאזרחות טובה ולמעורבות פוליטית לנוכח השתקפותה של המערכת הפוליטית במהלך תקופת הבחירות.
באם תזכה הכנסת הקרובה למלא את ימיה כחוק, הרי שבבחירות הבאות ישתתפו לראשונה בחייהם בבחירות כל הצעירים הנמצאים בימים אלה בכתות החטיבה העליונה. מדובר ברבבות בני נוער, שהשקפתם אודות הפוליטיקה הישראלית מתעצבת בימים אלה באמצעות כלי התקשורת המשדרים להם את תמונת עולמם של הפוליטיקאים המתמודדים בבחירות, אלו שאמורים להנהיג בשנים הקרובות את המדינה.
שואלים את עצמם המורים לאזרחות, ושואלים עצמם המנהלים, המחנכים, רכזי החינוך החברתי, מדריכי תנועות הנוער, וכל מי שעוסק בדרך זו או אחרת בחינוך שיש לו זיקה לפוליטי ולאזרחי: מה יועילו כל שיעורי האזרחות בשנים הקרובות, כל הסמינריונים, ימי העיון, הסדנאות, מול הגלים העכורים שנשקפים אל התלמידים הללו מן המרקע, הציוצים והפוסטים הנשמעים ונקראים ממסך הסמארטפון. הגידופים, הנאצות, הבוז וחוסר הכבוד לאדם. הזלזול באינטיליגנציה של הבוחר, הסיסמאות הנבובות והרדודות, הקומיקאים להשכיר המייצרים סרטוני פרסומת דמויי-תעמולת-בחירות, ברמת שיווק של משקאות מוגזים ומטה? האם זוהי הפוליטיקה? האם האנשים המתמודדים על לב הבוחר בכלים הללו ראויים להנהיג את המדינה? האם אפשר לסמוך על שיקול הדעת שלהם? על ענייניות? על היושרה? האם כאשר יידרשו לתפקד יחדיו במסגרת של קואליציה הם יהיו מסוגלים לעשות זאת באופן שיש בו גם תועלת לאזרחי המדינה?
הבעיה משותפת לכל שדרות החברה הישראלית. ערבים ויהודים, חרדים ודתיים לאומיים, שמאל וימין. ההתגוששות בכל הזירות מתנהלת בסגנון דומה. בין המחנות, ובתוך כל מחנה ומחנה בפני עצמו.
מסורת ידועה היא בישראל (ולא רק בישראל) שבעת צרה, נוטל הקב”ה צדיק מן העולם כדי לכפר על עוונות הקהל. איני מבין בחשבונות שמים וחלילה לי מלחשב חשבונו של עולם וחשבונו של מקום. אולם אני מרשה לעצמי להשמיע בקול רם הרהור נועז. אסוציאציה פרועה.
הסתלקותו של אורי בעיצומה של מערכת הבחירות הרדודה הזאת, היוותה אתנחתא מטהרת. כמו בפסק זמן בכדורסל. עוצרים לרגע כדי להתארגן מחדש. לכמה שעות, כל קצוות הקשת הפוליטית בישראל התאחדו להסכמה משותפת על הטוב והיפה שבאורי. אורי כאדם, ואורי כסמל לאפשרות שהטוב והיפה הזה יתקיים בזירה הפוליטית בישראל ולא יפגום בכי-הוא-זה בהמשך הדיון הרציני, בויכוח הבריא בין הדעות ובמחלוקת לשם שמים, בעשיה הנחושה, באידיאולוגיות. למדנו מאורי שאפשר גם בלי רכילות ולשון הרע, אפשר גם בלי גידופים ונאצות, אפשר גם בלי אינטריגות נמוכות ובלי זילות כבוד האדם והחברה. קצת הומור מושחז אך נטול רוע יכול לפעול כמטהר אויר בפרלמנט הישראלי ובחברה כולה.
כן, יש עצה למחנכים. הפנו את המבט אל החיובי והראו לתלמידיכם שאפשר גם אחרת. יכולה להיות פוליטיקה נקיה. יכולה להיות עסקנות ציבור לשם שמים. היה איש כזה, לא בארץ אוטופיה, לא בימות המשיח. כאן בינינו, הוא חי, פעל, קידם עניינים. הראה לכולם שאפשר לשנות את פניה של מפלגה רדומה, גם בלי לקפוץ בראש ולהתמרפק ולהדחף בפריימריז תוך דריכה על בהונות הסובבים אותו. איש שקם בבוקר והלך לעבודה לחוקק. גם שר לאזרחים ותיקים יכול לחולל נפלאות, אפילו בשלייקעס!
אורי כמופת. אם נחנך לאורך, אור-בך, אולי בעוד שנים אחדות יזכרו לא רק את קריאתך ההיסטורית “הטובים לתקשורת” ששינתה את פני קהיליית התקשורת בישראל. יתכן שנצליח להביא לכך שקריאת “הטובים לפוליטיקה” תשנה, בקרוב בימינו ממש, את פניה של הפוליטיקה בישראל, ותחזיר למקצוע הזה את הכבוד וההדר הראויים לו.
