מתוך ידיעון לקט לראש השנה תשפ”ג- התשובה כלקיחת אחריות
כולנו יודעים לצטט את דברי הגמרא המפורסמים, המאדירים את בעלי התשובה שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במחיצתם:
“וא”ר חייא בר אבא א”ר יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דר’ אבהו, דא”ר אבהו: “מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין” שנאמר (ישעיהו נז, יט) “שלום שלום לרחוק ולקרוב” לרחוק ברישא, והדר לקרוב. ורבי יוחנן אמר לך: מאי רחוק? שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא. ומאי קרוב? שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו.”[1]
עיון במקור מראה שההיררכיה בין צדיקים-גמורים לבעלי-תשובה שנויה במחלוקת, והעדפת האחרונים כלל לא מובנת מאליה. לשיטת ר’ יוחנן, הצדיקים-הגמורים לא זקוקים לתיווכם של נביאים, מה שמעיד על מעמדם הרוחני העדיף. בעוד ר’ אבהו, סבור שבעלי-תשובה נעלים עליהם, כשהוא תומך יתדותיו בפסוק מישעיהו “שלום שלום לרחוק ולקרוב” המקדים ומייקר, את הרחוקים על-פני הקרובים, את בעלי-התשובה שמרחוק באו, על פני הצדיקים שהיו מאז ומתמיד, קרובים לה’.
הגמרא תוהה כיצד מסתדר ר’ יוחנן עם פסוק זה המשבח דווקא את בעלי התשובה, ומשיבה כי הביטויים רחוק וקרוב לא מבטאים לשיטתו, את היעד, קרבה לה’, אלא את נקודת-המוצא, מידת הקרבה אל העבירה. הרחוק, הוא הצדיק-גמור, שהיה מתמיד רחוק מדבר-עבירה, ואותו מקדים הפסוק לפני הקרוב לדבר עבירה, שרק לבסוף חזר בתשובה.
המתח בין שתי אמיתות עמוקות אלו פוגש אותנו לא-אחת. כולנו מוקירים ומתקנאים בהתלהבות-דקדושה של בעלי-התשובה שבחרו את דרכם, לצד ההתכנסות לגדל את ילדינו בחברתם של צדיק-בן-צדיק, שלא טעמו טעם חטא מעיקרא, ונחלו דרך-אבות מבוססת וחובקת-כל.
את המתח הזה ניתן לפתור בהתייחס ל“מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין” לא כהשוואה בין זהויות נפרדות הנלחמות על הבכורה, אלא כשלבים הכרחיים בחייו של אדם, ובהתפתחותה התקינה של חברה. פתגם עממי המבוסס על תאוריה סוצילוגית קובע כי “דור ראשון בונה, דור שני משמר ודור שלישי הורס”. דור ראשון הוא תמיד ‘בעל תשובה’. מתוך אנרגיה של בנייה, והתלהבות של חידוש הוא בוחר להתחייב לאידיאלים גדולים ולהתמסר להשלמתו של שלם שיגדל מסך חלקיו. דור שני הוא ‘צדיק גמור’. השלים את משימת הוריו, נולד על ההר הגבוה אליה הגביהו אותו עוף, ונוחל עולם שיש לשמרו ולמסדו. אך כאן מגיע המסר העמוק של חז”ל. אסור לך לעמוד בנקודה שבה עמדו הוריך, אחרת אתה מועד לציניות ולזלזול במה שנחלת כמובן-מאליו, לפורענות ולהרס הקיים. מתוך למידה חכמה מן העבר, וראיית פני-עתיד, מחובתך לבחור מחדש את האתגר של הדור שלך, ולקדם את פניו באנרגיה מחודשת של יצירה וחידוש, ולא להתבוסס ב’מצוות-אנשים-מלומדה’ של האתגרים שנכבשו בדור הקודם. לאור ניסיון חייך עליך לנתח מחדש את אופק עתידך למען תשכיל לצעוד הלאה.
פתגם אחר המיוחס לז’ורז’ קלמנסו, אומר כי ” צעיר שאיננו סוציאליסט הוא אדם חסר-נשמה, סוציאליסט זקן הוא אדם חסר-בינה”. אוהבים אנו לצטט אמירה זו כדי לבטל את ערכיהם של מתנגדינו ולהוכיח את אפסותם. אך כל ערך גדול ונשגב אשר בלב צעיר ונלהב מסרנו עבורו את נפשינו, בהיותינו בעלי נשמה, עשוי להפוך אותנו לחסרי-בינה אם נבינו בבגרותינו, כ’צדיקים גמורים’, באותו אופן שהבינונו אותו כ’בעלי-תשובה’.
כאן בא לעזרינו המונח ‘תשובה-על-תשובה’ אותו חידד ר’ נחמן מברסלב[2]. מבלי לבטל את התשובה ודיוק המהלכים שביצענו כדור-מייסד, אל לנו לעמוד באותו מקום בדיוק. מצופה מעימנו לעשות תשובה על התשובה הראשונה. מחובתינו לבחור בכתיבת פרק חדש ב’סיפור בהמשכים’ אותו ננחיל לדור הבא. פרק השלוב ומהודק בפרק הקודם, אך הופך אותנו ‘הצדיקים-הגמורים’ של הדור הקודם, לבעלי התשובה, של הדור-הבא.
ורדית רוזנבלום היא טו”ר ועו”ד, חברת סגל במכון מנדל למנהיגות ומלווה תוכניות לפיתוח מנהיגות בחברה החרדית. מיסדת ומנהלת של מדרשת ‘אותות’, מסגרת תורנית לנשים חרדיות בחסותה של מכללת הרצוג.
[1] כתובות ל”ד ע”ב.
[2] עיינו ‘ליקוטי מוהר”ן’, קמ”א.
