מאמר מתוך ידיעון מי אמר למי ומדוע? ט’ באדר תשע”ה

הזכות לחופש הביטוי איננה עומדת למבחן אלא במציאות נשכנית, כואבת, מציאות בה גורמים שונים חשים מאוימים לנוכח עמדות המאתגרות את המרקם החברתי המאפשר קיום משותף. הזכות לחופש הביטוי העשויה לייצר דינאמיות וסכסוכים בתוככי החברה או גבולות גזרה מתוחמים היטב של המותר והאסור להיאמר?

“הם לא טרוריסטים, הם לא רואים שום דרך אחרת. זו הדרך היחידה שמדינת ישראל מבינה”[1] (נאמר לגבי חוטפי שלושת הנערים ורוצחיהם ביוני 2014), “ישראל צריכה לשלם מחיר על פשעיה ועל הכיבוש. אירוע ה’מרמרה’ הייתה הפשע הקטן, הפשע הגדול היה ועודנו המצור והכיבוש על העם הפלסטיני[2]” אלו חלק מהתבטאויותיה של חנין זועבי המאתגרות את הציבור הישראלי ומעמידות בסימן שאלה את זכותה להגיש מועמדות לכנסת. ברם, האם חברה ליבראלית תשלול מחנין זועבי אף את הזכות לומר דברים שנויים במחלקות אלה?

זהו מבחנה הקלאסי של הזכות לחופש הביטוי. שכן, זכות זו איננה עומדת למבחן אלא במציאות נשכנית, כואבת, מציאות בה גורמים שונים חשים מאוימים לנוכח עמדות המאתגרות את המרקם החברתי המאפשר קיום משותף. חופש הביטוי העשוי לייצר דינאמיות וסכסוכים בתוככי החברה או גבולות גזרה מתוחמים היטב של המותר והאסור להיאמר?

התבטאויותיה החריפות של ח”כ חנין זועבי משליכות על זכותה להשתייך לבית הנבחרים הישראלי. כבר בבחירות 2013 עלתה שאלת פסילתה של חברת הכנסת זועבי מלרוץ לכנסת,

מעמדה ליבראלית ומפוכחת כתב אורי אליצור את הדברים הבאים:

הפעם העליון צדק

פסילתה של זועבי מהכנסת הייתה עלולה לפגוע בדמוקרטיה אנושות,

וזה מחיר כבד …

העובדה שערביי ישראל משתתפים בבחירות ושולחים נציגים לכנסת היא הישג גדול מאוד ויקר מאוד של מדינת העם היהודי.

כדי לשמור עליו שווה לסבול חברת כנסת חוצפנית, מרגיזה ואנטי-ישראלית.

(31/12/2012 NRG)

נקודה למחשבה:

חופש הביטוי הוא אמנם לב ליבה של הדמוקרטיה, אולם מעמדו בדמוקרטיות שונות איננו זהה. כך למשל, בעוד שבישראל חופש הביטוי איננו מוחלט וניצב במערכה מול ערכים אחרים כגון פגיעה בביטחון המדינה או כבוד כלפי רגשות ציבוריים, הרי שבארה”ב חופש הביטוי מעוגן בחוקה ועל כן חלותו חזקה ביותר ובעלת הגנה נרחבת.

[1] http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000992222

[2] http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000832194