מאמר מתוך ידיעון סדר שיהיה פה! לחג הפסח
האהבה והכישרון לספר, היא נחלת אנשים האוהבים את החיים, אנשים בעלי נפשות פיוטיות, בעלי דמיון יוצר. לעומתם, יש אנשים שאינם יודעים לספר סיפור, שאינם אוהבים לספר, שאינם רוצים לספר. כשהם חייבים לספר בולטת חוסר הסבלנות שלהם בדיבור ב’ראשי פרקים’, ב’נקודות’ וב’הרצה’ של ה’עלילה’ אל סופה. התוצאה היא סיפור חסר חיים, יבשושי ומשעמם. אפשר שיש כאלה שהסיבה לכך היא שהם חיים את הרגע, את ה’כאן ועכשיו’. לעבר אין מקום אצלם, מה שהיה היה, מה שהווה הווה. אין טעם להוציא אנרגיה על העבר שסוף סוף נגאלו ממנו. זה בזבוז זמן לספר, כשאפשר לעשות עכשיו משהו אחר או לחלום על העתיד הנפלא המצפה להם. אנשים כאלה בדרך כלל גם לא קוראים ספר פעם שניה ולא רואים סרט פעם שניה. איך אפשר לִשְנוֹת כשאפשר להתחדש?!
לכאורה זו התנהלות נבונה המעדיפה ‘לחיות את הרגע’, את ה’כאן והעכשיו’ (עם תשומת לב מסוימת לעתיד) ולא ‘לדבר על’ ו’לספר על’ ו’להיזכר ב” וכיו”ב. הרי אנו לא מתחתנים בשביל להסתכל באלבום התמונות ולא מטיילים כדי להראות את התמונות לחברים.
ואולי ‘ונהפוך הוא’, הלא ‘בעבור זה עשה לי’ – יציאת מצרים התרחשה בשביל שיהיה לנו סיפור לספר בליל הסדר. לא כמו שניתן לחשוב שליל הסדר ניתן לנו על מנת שנזכר ונספר ביציאת מצרים. תכליתה של כל התרחשות אישית או קולקטיבית היא הרושם שהיא מותירה, מלאכת העיבוד, הפיתוח וההעמקה שלה, והסיפור שלה מחדש בכל מדיום אנושי אפשרי – דיבור כתיבה, ציור ופיסול, הלחנה וריקוד… החיים נתנו כחומר גלם לתודעה וליצירה, הדשא שבשירים ירוק יותר מהדשא שבמציאות, הפסל של אפולו יפה יותר מאפולו…
סיפור אינו שיעור ואפילו לא דרשה, סיפור זה סיפור. הרמב”ם והמהר”ל כל אחד בדרכו שלו מדרבנים לספר בנפלאות ובנסים שאירעו לאבותינו וכו’, ולא להפשיט אלא לדרוש ולהרחיב את יציאת מצרים. הסיפור בורא עולמות חדשים, גואל את החיים מהבנאליות שלהם. יתרון הסיפור הוא כיתרון הפנטזיה, החלום על הריאליה.
כמו כן יש בסיפור פתיחת לב לזולת ורצון לשתפו ובעיקר לבוא עמו בדיאלוג. היכולת לדבר, לשוחח, לספר ספור, וגם להקשיב, היא חלק משמעותי של היציאה מהנרקיסיזם והניכור. והכי חשוב, לספר באמת, זה לחיות ולחוות מחדש, כך שאין כאן אפילו ‘בזבוז זמן’ על מה שהיה.
לכן, ‘כל המרבה לספר ביציאת מצרים’ ובכלל, אינו גורע, אלא אדרבא, ‘הרי זה משובח’ – הרי זה איש משובח שיודע להכין מטעמים משובחים מחומרי הגלם הנהדרים שהוא קיבל, להתענג עליהם ולענג בהם אחרים.
הרב חיים וידל הוא מלמד בבתי מדרש
צילום תמונה: ישיבת אורות ת”א
