ברומן המופלא ‘תיקון אחר חצות’ מטלטלת אותנו העלילה שרקח יניב איצקוביץ’ בין העיירה היהודית המנומנמת מוטלה, השוכנת בערבותיה של רוסיה הלבנה, ובין הקסרקטין הצבאי, זרועו הארוכה של ה’דוב’ הרוסי המסואב, בין קבצניה, פרנסיה וסוחריה של הקהילה היהודית ובין קציני הצבא למודי הקרבות אך נטולי המשמעות והייעוד. לצד שלל הדמויות הצבעוניות והדהויות של איצקוביץ’, אנו פוגשים גם צמד סוסים, האחד עול בימים והשני צעיר ושש אלי דרך. בין פיתול אחד של העלילה למשנהו, מבקש אותנו הסופר להטות אוזן לנקודת מבטם של הסוסים. אחת השיחות ביניהם היא המניע להרהורים אלה אודות השאלה הראויה:
“אם היית סייח אינטליגנטי, כבר היית שואל את השאלות הנכונות…”
“לאן מועדות פנינו?” שואל הצעיר ומכשכש בזנבו.
“לא, טיפש, התשובה הזאת ברורה… זוהי לא שאלה נכונה, אלא טריוויאלית”
“אז מהי שאלה נכונה?”
“הו, זו כבר שאלה נכונה. מהי שאלה נכונה – היא אחת השאלות הנכונות ביותר”.
“אתה משחק איתי?”
“בכלל לא, מובן שהתשובה על שאלה זו חייבת היא עצמה להיות שאלה”.
(יניב איצקוביץ’ תיקון אחר חצות עמ’ 455).
אחת השאלות הגדולות ששואל איצקוביץ’ לאורך הספר כולו, המטרידה גם את הסוסים עצמם, היא ‘למה כן מלחמה’ או ‘למה לא מלחמה’. האם זו שאלה טובה? האם היא טריוויאלית? נניח רגע לעלילה, וננסה לברר, מהי שאלה טובה.
שאלה טובה היא זו המבקשת מאתנו ללכת מעבר למובן מאליו, שאלה הדורכת אותנו כקשת, שאלה שמפסיקה לחפש תשובות מתחת לאורו הבהיר של הפנס, והיא מפנה את אלומת האור אל מקום חשוך, שאיננו שמים אליו לב, בדרך כלל. שאלה טובה עשויה להיות פורייה, כאשר היא מייצרת נתיבים שונים, המוליכים לבירורה של התשובה, אך לעיתים שאלה טובה מולידה דווקא את הפתרון האלגנטי, הפשוט והנכון, שלולא שאלנו את השאלה הטובה, לא היינו מגיעים אליו.
הנה דוגמה לשאלה שעשויה להיות מעניינת, ואולי גם טובה: כיצד זה שיציאת מצרים הפכה לסיפור המלווה את העם היהודי, החקוק במועדי הקודש והשזור ברגעי השגרה כתביעה להתנהגות מוסרית? מדוע לא נבחר רגע אחר מתוך ההיסטוריה הישראלית והיהודית? מה בדבר מעמד הר סיני או רגע היציאה לגלות? כיצד כונן האירוע ההרואי של יציאה מבית עבדים באישון ליל את התודעה שלנו כאומה, את הזהות שלנו כקיבוץ אנשים? האם היה לנו אופי קולקטיבי שונה, לו אירוע אחר היה הופך להיות האבן השואבת, אליה אנו נושאים עיניים, ועמה אנו נתונים בסיג ושיח אין סופי?
אם אכן שאלה טובה מטלטלת את המובן מאליו, הרי שיש בה גם יסוד עמוק של ערעור. שאלה טובה פורעת את האיזון שאנו שרויים בו, ולכן יש לה הכוח להניע אותנו לצאת ולחפש את התשובה. אולם שאלה טובה אין משמעה הטלת ספק בכל. שאלה טובה מהלכת בין הבנאלי והמשעמם ובין ההרסני, המסיג אחור. שאלה טובה היא אומנות מציאת הנקודה הנכונה שבין הספק ובין היציב, בין המערער ובין הבטוח, לכן על השואל להגדיר לעצמו את נקודות העוגן, שאינן ניתנות לערעור, ושעל גבן ניתן להתחיל לצעוד.
מהם העוגנים שלכם?
חובת הציות לחוק? אחדותה של הקהילה? אמונה בערך זה או אחר, שלרוב יעמוד בראש העדיפויות? כך למשל, בשאלה אודות מעמדה המכונן של יציאת מצרים, עדיין מונחים מספר עוגני תשתית. התפיסה בדבר זהותו הקולקטיבית של העם, ההבנה כי סיפורים גדולים בנוסח יציאת מצרים, יש בהם הכוח לתת קריאת כיוון לדורות, ההנחה כי כולנו רוצים להשתייך לסיפור גדול הקושר אותנו למשמעות וקהילה, ולבסוף, עמדת מוצא כי ההיסטוריה, איננה מקרית, אלא ישנה יד מכוונת.
מה מאפשרת שאלה טובה, שיש בה טלטלה של המובן מאליו, במפגש בין אחרים? היא מאפשרת לפתוח חלונות אל עמדתו של האחר ולהרהר בשנית אודות עמדותינו, היא מאפשרת להעשיר את השקפת עולמנו מבלי שנצטרך לוותר על עצמנו או על הלוז שהופך אותנו למי שאנחנו.
