מתוך את פתח- אתגר פירוק הזהויות בעולם פוסטמודרני

מהו האתגר הפוסט-מודרני?

האתגר בתמציתיות הוא – הפירוק (דקונסטרוקציה, בשפה האקדמית). הפירוק הוא אי היכולת לומר שום דבר על דבר. שלילת נקודה ארכימדית אחת וריבוי הנרטיבים היא אתגר גדול בפני עצמו, אולם היא איננה האתגר היחיד. הבעיה מתחילה כאשר שוללים את עצם יכולת הוויכוח על הערכים והאמונות שלנו. היו שחשבו שהעולם הפוסט- מודרני מאפשר את הקבלה ההדדית “איש את רעהו” ועל ידי זה יבוא שלום לעולם. אולם, מעבר לעובדה שהמציאות מוכיחה שהדבר הזה עצמו אינו אפשרי, שכן החיים מלאים בצמתים והתנגשויות בין ערכים ובין אינטרסים במסגרת המאבק על המשאבים הרוחניים, הלאומיים והכלכליים בין בני אדם, הרי שהבעיה החמורה יותר כאן היא – שלילת הזהות של האדם. אם האמונות, הערכים והסיפור שלי בעולם זוהמו בהבניות אינסופיות שמעקרות כל סיכוי לאותנטיות ולאמירה ערכית כלשהי – הרי ש”האני” לא באמת קיים ו”האני” לא יכול להגיע למפגש אם הוא לא קיים. בכך תם השיח. כאשר אדם “מאפס” את עצמו אין סיכוי להגיע לשיח, לדיון או למערכת יחסים כלשהי, שכן כל מערכת יחסים היא בין שניים לפחות. זה עולם עקר ועצוב מלא בייאוש. הסכנה בפוסטמודרניזם היא, שבמקום לפנות מקום לריבוי ועושר העולמות, הוא עלול להוביל בפועל, לייאוש באמצעות מחיקת הייחודיות של כל אחד ואחד.

המצב הזה מוליד אתגרים רבים:

1. קושי גדול לחנך לסל ערכים מסוים קל וחומר ל”סולם ערכים” המתעדף ערך על פני ערך אחר במציאות.
2. קושי להכריע בסוגיות פוליטיות, חברתיות, דתיות, כלכליות ולאומיות. שהרי אין אמת מידה אחת.
3. קושי של האדם להאמין בעצמו, בסיפור שלו ושל קבוצת השייכות שלו.
4. קושי משמעותי ביכולת האדם והקבוצה לקחת אחריות על המציאות ולהכריע בה.

מכאן שהאתגר הגדול ביותר של המצב הפוסטמודרני הוא אתגר פירוק הזהות.

אולם, על אף הסכנות הטמונות במצב הפוסט מודרני הוא עשוי להכיל גם הזדמנות לגיבושה של זהות העשויה להיות עדינה יותר, מרוככת, ממותנת, מקבלת ומכילה לצד עמוד שדרה וערכים, רצונות ואינטרסים שהיא מוכנה להיאבק עליהם.

האתגר הזה מתחלק לשדות שונים:

האדם מול עצמו, האדם ומשפחתו, האדם וקהילתו, האדם ומדינתו, והאדם אל מול העולם.