רה”מ שרון ביקש כי אעמוד בראש מנהלת ההתנתקות – סירבתי! אחת הסיבות המרכזיות שנמנעתי מלקבל את המשימה הייתה דרך קבלת ההחלטה על ההתנתקות, שהייתה אומנם דמוקרטית, אך להשקפתי גבלה באי – לגיטימיות.
לדידי, נדרש היה לערוך “משאל עם”, לו משמעות דמוקרטית והלכתית כאחד. מבלי להיכנס למחלוקת סביב סוגיית ההתנתקות, חששתי כי אירוע לאומי בסדר גודל שכזה, לא רק שינתק פיזית את ישראל מחבל עזה, אלא אף ינתק מתוך החברה הישראלית חלקים נרחבים וחשובים מהציונות הדתית. ניתוק זה עלול לערער את החיבור השורשי שלה למדינה ולפגוע בעומק האמונה שהמדינה מבטאת את ראשית צמיחת גאולתנו. ברור לי כי אילו היה נערך “משאל עם” ערב ההתנתקות דפי ההיסטוריה של ישראל היו יפים יותר.
על רקע זה יזמתי סדנה, בהשתתפותם של ראשי מנהיגות המתנחלים לצד דמויות בולטות מקרב השמאל הציוני, שהאמינו בחשיבות ההתנתקות, וזאת לצורך גיבוש נוסח מוסכם לחוק “משאל עם” שיאפשר עריכתו בהסכמה. פרופסור מנוקין מאוניברסיטת הוורד בארה”ב, שהינו מומחה בעל שם עולמי לישוב סכסוכים באמצעות גישור, נאות לבקשתי ובא לישראל לנהל את הסדנה. הינו קרובים מאוד להסכמה אך לצער כולנו לא יגענו ליעד הנכסף.
כל השאר היסטוריה!
האם זו האמת רק היסטוריה? האם לא נמצא עצמנו בעתיד בסיטואציה דומה ? אין אני נמנה עם נביאי “היו לא תהיה” לכן יזמתי בכנסת הקודמת את חוק “משאל העם”. לצערי הממשלה הקודמת, דחתה את הצעת החוק, ונאלצנו להמתין לכנסת הנוכחית לה הוגשו מספר הצעות ובכללם הצעת חוק ממשלתית לקיום “משאל עם”. החוק חוקק ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצבעתי בעד החוק, על אף שקדימה הטילה משמעת סיעתית ודרשה ממני להצביע כנגדו. תמכתי בחוק ביודעי כי שמירת שלמות העם חשובה משלמות המפלגה. בשורת החוק הניעה אותי לגייס משאבים וליזום תכנית לימודים באזרחות על המשמעות ההלכתית של משאל העם.
המנהל לחינוך דתי נענה ליוזמה, ובמהלך השנה עסקו בפיתוח תכנית הלימודים “מכון הרצוג” ו”יסודות”. בקרוב תוצג התוכנית בכנס מורים לאזרחות. יכולתנו לתת מענה לדילמות השוכנות במתח שבין הדמוקרטיה להלכה היהודית, וזאת מבלי לפגוע באחת מהן, היא המבחן החינוכי והאתגר הערכי לשמירת ההלכה ואופייה הדמוקרטי של מדינה ישראל.
אציין רק מעט מהדילמות:
-
“משאל – עם”, על פי תפיסת ההלכה מיהו העם? האם במדינת ישראל ובשיטת המשטר הקיימת, יידרש רוב של העם היהודי, או רוב מכלל אזרחי המדינה? כדמוקרט אין לי ספקות ! אולם לעצם פתרון הדילמה ,חשיבות חינוכית רבה.
-
חוק משאל העם הנוכחי חל רק על שטחי מדינת ישראל ולא חל באיו”ש. האם ההלכה מכירה בחוק העושה הבחנה בין חלקיה השונים של ארץ ישראל?
-
במידה ותוצאות משאל העם נוגדות את גישתם הלכתית של חלק מהרבנים, האם פסיקתו של העם גוברת על דעתם ומחיבת אותם לקבל את הכרעת העם?
דומה שהמסר המרכזי המופנה הן כלפי התומכים בחוק והן כלפי המתנגדים ל “משאל עם ” הוא: “שלמות העם כנגד כולם“. היכולת להגיע לשלום עם שכננו תוך שמירת הדמוקרטיה ואופייה היהודי של המדינה, מותנה בהסכמה הלאומית.
פסק הראשון לציון הרב עמאר : “במדינת ישראל אתחלתא דגאולה נבחרת הממשלה והכנסת ברוב וכאשר הממשלה חלוקה בעניינים גורליים וגם אנשי הביטחון נחלקים מאוד בתחום השאלה, יש לפנות אל העם ובסיעתא דשמיא מתבררת האמת על ידי בחירות או משאל עם.”
