“כבוד האדם” ו”כבוד הבריות” הם ביטויים השגורים על לשונינו ושכיחים בשיח החינוכי ובשיח הציבורי. מה עומד מאוחרי ביטויים אלו? עיון במקורות היהדות ילמד אותנו שלפי היהדות יש לתת כבוד לכל אדם באשר הוא אדם, ללא התחשבות במעמדו האישי, החברתי והתפקודי. כבוד כרוך קודם כל במניעת ביזיון: “מלבין פנים אין לו חלק לעולם הבא” (ילקוט שמעוני, כי-תצא, ריז). כמו כן כרוך הכבוד במעשים חיוביים המבוססים על דברי הגמרא: “גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה” (בבלי, ברכות, יט, ע”ב).
במדינת ישראל נקבע חוק יסוד – כבוד האדם וחירותו. חוק זה נועד להגן על כבוד האדם ובכך משקף את ערכי המדינה כיהודית וכדמוקרטית.

ביחידה זו שלושה מערכים בנושאים:

1. למי ניתן כבוד.
2. שני סוגים של כבוד.
3. עושים כבוד.

המטרות:

1. לבסס את המודעות לכך שכל אדם זכאי לכבוד בסיסי, יהיו מעשיו ודעותיו אשר יהיו.
2. להבחין בין שני סוגים של כבוד: “כבוד לבעל סמכות ולאדם בעל הישגים או מידות טובות” ו”כבוד לאדם באשר הוא אדם”.
3. להכיר דרכי יישום של “כבוד האדם” ולהתנסות בהן.
4. להכיר בקושי לכבד את השונה, ולהציע דרכים לצמצום הקושי ולהתמודדות עמו.