לקראת יום הזיכרון לראש הממשלה, יצחק רבין, מתאפיין חלק לא מבוטל מן הדיון הציבורי באשמה: מי אמר למי על מי ומדוע. אשמה אותה מטילים, מטיחים, זורקים כמו תפוח אדמה לוהט מן הצד האחד לשני. על ברכיו של שיח האשמה גדל דור 'אשר לא ידע' את רצח רבין, שסופג את הרושם שנושאים המבוגרים, ומתחנך על ברכיו. אנחנו מציעים להתבונן ביום הקשה הזה באמצעות תמונת הראי של האשמה – באמצעות האחריות, ולברר כיצד ניתן לנהל שיח אחראי גם בנוגע לנושא הכאוב של רצח ראש הממשלה.
