המשפט העברי, המבוסס על דיונים הלכתיים בגמרא, מעניק עדיפות משפטית, במקרה של ספק בקשר לבעלות על חפץ או על נכס מסוים, לצד המחזיק בזמן הווה בנכס או ברכוש הנידון. לעיתים תשמש אחיזה פיסית בחפץ מסוים ראיה מספקת אודות הבעלות עליו.
מי שירצה לטעון לבעלות שלו אודות הנכס או החפץ יצטרך להביא ראיות, שהרכוש המדובר הוא שלו למרות שעל פניו נראה כי לבעל הדין שמולו יש חזקה עליו.
במערך זה, נציע שימוש מושאל במושגים ההלכתיים המשפטיים – מוחזקות, טענה וראיה- בדיונים חינוכיים ובהתמודדות עם הגישה הפוסט מודרניסטית, שעל פיה, אין אמת אחת מוחלטת ולכל צד קיימת אמת משלו.