על אחריות, ערבות ומעורבות אזרחית
“וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ”
(ויקרא פרק כ”ג, פסוק ל”ה)
ז כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:
ח כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:
ט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-ה’ וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ
(דברים פרק ט”ו, פסוקים ז’- י’)
כיצד מכונה הזולת העני בכל אחד מן המקורות?
מה הדרישה של התורה ביחס אליו?
כיצד משפיע הכינוי שלו על קיום הדרישה של התורה ביחס אליו?
באיזו מידה הדרישות שיש בפסוקים מן התורה רלבנטיות ובאות לידי ביטוי גם בימינו?
מתוך הלכות מתנות עניים לרמב”ם:
מצות “עשה” ליתן צדקה לעניי ישראל… לפי מה שחסר העני, אתה מצווה ליתן לו… אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו, והעני (= נהיה עני) וירד מנכסיו, קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, שנאמר “די מחסורו, אשר יחסר לו” ואין אתה מצווה לעשרו.
בא עני ושאל (= ביקש) די מחסורו, ואין יד הנותן משגת–נותן לו כפי השגת ידו.
ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, חייב ליתן צדקה לאחר.
עני שאין מכירין אותו, ואמר רעב אני, האכילוני–אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מיד.
היה ערום, ואמר כסוני–בודקין אחריו שמא רמאי הוא; ואם היו מכירין אותו–מכסין אותו לפי כבודו מיד, ואין בודקין אחריו.
מפרנסין ומכסין עניי גויים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום.
עני שאינו רוצה ליקח צדקה, מערימין עליו ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלוואה.
עני שהוא קרובו, קודם לכל אדם; ועניי ביתו, קודמין לעניי עירו; ועניי עירו, קודמין לעניי עיר אחרת. (פרק ז’, הלכות ג’- י”ג)
כל מי שאינו צריך ליטול, ומרמה את העם ונוטל–אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות… וכל מי שצריך ליטול, ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל, כגון זקן או חולה או בעל ייסורין, ואינו נוטל–הרי זה שופך דמים, ומתחייב בנפשו; ואין לו בצערו, אלא עוונות וחטאות.
כל מי שצרך ליטול, וציער עצמו ודחק את השעה, וחיה חיי צער, כדי שלא יטריח על הציבור–אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו . (פרק י’, פסוקים י”ח- י”ט)
אילו דילמות חברתיות בנושא היחס לעניים ולחלשים בחברה עולות ממקור זה?
כיצד נותנת ההלכה היהודית מענה לדילמות אלו?
איזה מענה נותנת להן מערכת הרווחה הציבורית בישראל ?
כיצד יכולות עמותות אזרחיות להשלים את הסיוע מצד מערכת הרווחה הציבורית?
מדוע לדעתך מדגיש רמב”ם שגם עני המתפרנס מן הצדקה צריך לתת צדקה בעצמו?
המקורות הבאים מדברי חז”ל מציפים תחושות של בוז וחשדנות כלפי עניים וכלפי תופעת העוני :
“וְזוֹ שְׁאֵלָה שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס אֶת רַ’ עֲקִיבָא:
אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב עֲנִיִּים הוּא מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָם?
אָמַר לוֹ: כְּדֵי שֶׁנִּצּוֹל אָנוּ בָּהֶם מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
אָמַר לוֹ: אַדְּרַבָּה, זוֹ שֶׁמְּחַיַּבְתָּם לְגֵיהִנֹּם.
אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה:
לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל עַבְדּוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים,
וְצִוָּה עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ,
וְהָלַךְ אָדָם אֶחָד וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ,
כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ – לֹא כּוֹעֵס עָלָיו?
וְאַתֶּם קְרוּיִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים ” (ויקרא כה, נה)
אָמַר לוֹ רַ’ עֲקִיבָא: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה:
לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים,
וְצִוָּה עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ, וְהָלַךְ אָדָם אֶחָד וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ,
כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ – לֹא דּוֹרוֹן מְשַׁגֵּר לוֹ?
וְאָנוּ קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱלֹהֵיכֶם” (דברים יד, א)
איזו שאלת עומק אודות הבדלי מעמדות ומצוות צדקה ומתנות עניים נשאל רבי עקיבא?
מה דעתך על תשובתו?
נסו חשוב על תשובה אפשרית נוספת…
טוֹבָה לָרַמָּאִים
רַ’ יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ יָרְדוּ לִרְחֹץ בְּמֶרְחֲצָאוֹת שֶׁל טְבֶרְיָא.
פָּגַע בָּהֶם עָנִי אֶחָד.
אָמַר לָהֶם: זְכוּ בִּי.
אָמְרוּ לו: כְּשֶׁנֵּצֵא נִזְכֶּה בְּךָ.
יָצְאוּ וּמְצָאוּהוּ מֵת.
אָמְרוּ: הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לְטַפֵּל בּוֹ בְּחַיָּיו נְטַפֵּל בּוֹ בְּמוֹתוֹ.
עַד שֶׁהֵם רוֹחֲצִים אוֹתוֹ מָצְאוּ כִּיס אֶחָד וְשֵׁשׁ מֵאוֹת דֵּינָר בּוֹ תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ.
אָמְרוּ: בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּחֲכָמִים וּבְדִבְרֵיהֶם.
לֹא כֵן אָמַר רַ’ אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ’ אֱלִיעֶזֶר:
צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִים!
שֶׁאִלְמָלֵא הָרַמָּאִים שֶׁבָּהֶם,הָיָה אֶחָד תּוֹבֵעַ צְדָקָה מִן הָאָדָם וְלֹא נוֹתֵן לוֹ – מִיָּד הָיָה נֶעֱנָשׁ.
(על פי מדרש ויקרא רבה, פרשה לד, דרשה י’)
כיצד משלים המדרש את דברי רבי עקיבא?
כלפי מי לדעתך מופנית ביקורת במדרש זה ?
בְּצֵל הָאֵלָה / זלדה
פְּלִיאָה בְּעֵינַי אֵיךְ מְגִיחָה הִיא
מִבַּלְהוֹת גּוֹרָל זוֹעֵם
לְנִימוּסִים עֲדִינִים
לְגִנּוּנֵי כָּבוֹד שֶׁפּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם
בְּחַיִּים שֶׁל טוֹבָה בְּחַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נוֹי.
בְּעֵינֶיהָ הַחוּמוֹת זוֹרֵחַ אוֹר
שֶׁרָאָה אִיּוֹב בְּלֵב הַסְּעָרָה
בֹּשֶׁת הָאַשְׁפּוֹת לֹא חָסְמָה בְּפָנֶיהָ
אֶת אֵימַת הַשָּׁמַיִם.
פִּתְאֹם אָמְרָה לִי:
שַׂמְתְּ לֵב לָאִישׁ שֶׁמּוֹכֵר סִדְקִית בַּמַּרְתֵּף
בְּפִנַּת הָרְחוֹב?
רָאִית אֶת מַבָּטָיו?
נִדְהַמְתִּי
כִּי בְּתוֹךְ עֲזוּבַת צַלְמָוֶת מִתְבּוֹנֶנֶת הִיא כָּךְ
בְּחֶזְיוֹנוֹת הַחַיִּים.
רַק כַּאֲשֶׁר עָלָה בָּהּ לִבָּהּ עַל גְּדוֹתָיו
וְהוֹשִׁיטָה לִי צִנְצֶנֶת שֶׁל דְּבַשׁ
שֶׁקִּבְּלָה בְּאֵיזֶה מָבוֹא –
גִּלִּיתִי לְתִמְהוֹנִי שֶׁאַהֲבָתִי שְׁרוּיָה עֲדַיִן בַּסְּפִירוֹת הַנְּמוּכוֹת
כִּי הָיָה עָלַי לְנַפֵּץ שֶׁבַע חוֹמוֹת שֶׁל סֵרוּב
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְקַבֵּל מִיָּדָהּ
אֶת דְּבַשׁ מַתַּת הַיְּדִידוּת.
אילו תחושות כלפי עוני , כלפי עניים וכלפי הבדלי מעמדות באים לידי ביטוי בשיר זה של זלדה?
איזו אמירה אנושית וחברתית אתם שומעים מתוכו?
כיצד הייתם מציעים ליישם אותה בשטח?
מיליונים מילים ומנגינה אתי אנקרי
אני יודעת שהכסף לא חשוב
אני יודעת אם הלך אולי יום אחד ישוב
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שלחשוב עליו זה סתם בזבוז
של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום
אני יודעת שאתה יודע
השתכרתי החודש לא רע
ובכל זאת הם הגיעו
להוציא לפועל אצלי בדירה
לקחו ת’טלויזיה ת’ארון ת’מגירה
שפכו את מה שבתוכה
אני יודעת שזה לא צודק
ואין לי הוכחה
ניסיתי להגיד שהמיסים
הורגים כל הגיון
והם אמרו לי שהם לא גונבים
הם לוקחים ברישיון
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל איך שזה קרה לי
לא יכולתי לקום
ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף
לא שווים פרוטה
י כסף…. לא שווים פרוטה
אני יודעת שהבריאות חשובה
יותר מכסף הרבה יותר
ועל אהבה אין מה לדבר
אסור בשום פנים ואופן לוותר
אני יודעת יש חובות מגלגולים
מתגלגלים עלינו ביקום
אז אם היום נפלתי
אולי מחר אני אקום
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום
ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות
יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה
אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק
נתנה לי הרבה אהבה
בעיקר הפשטות הקסימה אותה,
נגעתי לליבה
זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין
לשנות את הגישה שלה אלי
היא הבינה שאין לי מזומן
והפשיטה את כבודי מעליי
אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע
שאני לא יודעת כלום
ממרומי מעלתה
לא יכולתי לקום
יש כמוני מליונים מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים בכל מיני צורות
יש כמוני מליונים,
אנשים בני תמותה,
בלי כסף, לא שווים פרוטה
היום זה אני, מחר זה אתה.
ואילו תחושות ואמירות חברתיות בנושא זה אתם מזהים בשיר “מליונים”?
כלפי איזו מציאות בחברה הישראלית מובעת בו ביקורת?
