לאורך כל ספר בראשית נפגשנו עם האתגר ביכולת לבנות משפחה, ביכולת לבנות אומה. מהרגע הראשון היו קשיים, היו מכשולים ובעיקר היה קושי עצום להגיע להחלטה מה אמור להוביל את המהלך הגדול הזה – ישמעאל או יצחק, יעקב או עשו, יוסף או יהודה. המורכבות במשפחה פנימה יצרה דיונים, יצרה מריבות ולפעמים גם חטאים, ככה לא בונים אומה.
אבל עכשיו, רגע לפני שעבוד של שנים ארוכות, רגע לפני שהדור הבא תופס את המושכות אנחנו עדים לרגע נפלא. וורט חסידי מפנה את תשומת לבנו לעובדה שמנשה ואפרים הם האחים היחידים בספר בראשית שלא רבים ביניהם ולכן זכו להיות כל אחד שבט בפני עצמו.
שיהיה ברור, היו להם את כל הסיבות לריב – כמו בעבר, יש אח צעיר שמקבל ברכה “טובה יותר” מאחיו הבכור, יש כאן אפליה בין בנים, יש כאן החלטה מי יהיה הגדול ומי הקטן. אבל מנשה ואפרים מתעלים מעל זה, מקבלים כל אחד את ברכתו ושמחים בה, מבינים כל אחד את מקומו ומעדיפים להמשיך להיות אחים. אחים שונים, עם תפקידים שונים, אבל אחים.
ושוב אנחנו פותחים תקופה של קמפיינים, תקופה של זיקוק ההבדלים, תקופה ששוב מביאה לידי ביטוי את המורכבות והשוני בין כולנו. ועכשיו, כמו אז נצטרך כולנו לשאול את עצמנו האם אנחנו זוכרים שבסופו של יום אנחנו אחים? האם נצליח להתגבר על העובדה שאחד גדול ואחד קטן, אחד השפעתו רחבה והשני השפעתו מצומצמת יותר ולחיות יחד כמשפחה?
האחריות היא של כולנו.
