בספרו “האם יכולה אהבה להתמיד” כותב סטיבן מיטשל שכל אהבה ארוכת טווח זקוקה לאיזון הנכון שבין ביטחון להרפתקה. מעט קנאה בין בני זוג יכולה ליצור הפריה הדדית (בבחינת “קנאת סופרים תרבה חכמה”) אבל יותר מדי קנאה יכולה כבר לפגוע בתחושת הביטחון הזוגית מה שיכול בבוא היום להוביל גם לפרימת הקשר או חס וחלילה לשנאה.
פרשיית סוטה שנקרא השבת מביאה לידי ביטוי את המתח הזה. אדם המקנא לאישתו יכול לגרום לפרידתם הכואבת אבל גם יכול לגרום לחיזוק הזוגיות ולהבאת דור חדש למשפחה.
ומה שנכון לקשר שבין בני זוג נכון גם לקשר שבין תפיסות עולם. לקנא לתפיסת עולמך, להאמין שזו האמת והיא הדרך לעולם טוב יותר זה מצוין ויכול לגרום להעמקה והזדהות עמוקה. הבעיה מתעוררת כשהקנאה הבריאה הופכת לקנאות שיכולה בתורה להפוך גם לאיבה או חס וחלילה לשנאה.
האחריות שלנו היא למצוא את האיזון שבין הקנאה לקנאות, להצליח להעמיק בתפיסת עולמנו ‘ולקנא’ לה כדי שהיא תהיה משמעותית לנו ולעולם ולהיזהר ממצב שבו היא גורמת לנו לאיבה בינינו ובין אחרים.
