בעולם התחרותי בו אנחנו חיים הרבה פעמים אנחנו מתנהלים מתוך מחשבה ותפיסה שכדי שאנחנו נוכל להתקדם מישהו אחר צריך ללכת אחורה, בשביל שאנחנו נוכל לטפס מישהו אחר צריך להישאר למטה.

הד לתפיסה הזאת אפשר לזהות בדברי המדרש על חלום יעקב בו הוא מתאר כיצד בבל עולה 70 שלבים ויורדת ואז מדי עולה אחריה וכשהיא יורדת יוון עולה וכשהיא יורדת אדום עולה. מתיאור המדרש נראה כי זו מציאות תמידית וכך היה ויהיה תמיד, אלא שנחמה ליבוביץ’ טוענת שזהו רק מצב זמני וכך דבריה:

“אותו סולם – הזמן, אשר כל עלייה בו מותנית בירידה של משהו אחר, אשר בו כל בניין נבנה רק על חורבנו של קודמו, אינו סולם שאין לו קץ – אלא ה’ ניצב בראש הסולם. הוא, אדוני ההיסטוריה, מבטיח, שכל נישא ורם ישפל, והתמונה של אחרית הימים אינה עוד תמונת סולם אשר בו מתחלפים העולים והיורדים, כי אם תמונת הר ה’ הנכון בראש ההרים ואשר אליו נוהרים באחוה כל העמים”