אין מדינה דמוקרטית שהמציאות הזו לא קיימת בה, הרגע שבו זכויות הפרט מתנגשות או סותרות זכויות אחרות. רק על קצה המזלג ניתן להזכיר את חופש הדת אל מול הזכות לביטחון (בעלייה למתחם הר הבית), את חופש התנועה אל מול הזכות לביטחון (בכניסה לבסיסים צבאיים) או כפי שראינו בשנה האחרונה את חופש ההפגנה אל מול הזכות לבריאות הציבור (במחאות בזמן קורונה).
אבל האמת היא שהמציאות הזו קיימת הרבה לפני שהוקמה המדינה הדמוקרטית הראשונה.
בסיפורן של בנות צלפחד כבר נפגשנו בשבועות האחרונים. נפגשנו עם דרישתן לקרקע ונחלה ולשאלתן המהדהדת: “למה נגרע”? אלא שלזכותן של בנות צלפחד לנחלה יש גם צד שני – בפרשת השבוע אנחנו נפגשים עם הקהילה בה הן חיו, שבט מנשה. גם הם מבקשים לשמור על נחלתם השבטית וגם הם באים אל משה עם אותה שאלה: “למה תגרע נחלתנו”?
האיזון בין זכויות הפרט והכלל תמיד היה אתגר ובעולם ללא נבואה וללא קשר ישיר עם אלוהים המשימה היא שלנו, לתת מקום לזכויות האישיות של כל אחד ואחת ויחד עם זאת למצוא את היחס הנכון כדי שנוכל לקיים קהילה ומדינה שבה חיים יחד ולא במצב שבו “איש הישר בעיניו יעשה”.
