בכ”ט בנובמבר תש”ח נצמדו כל יהודי העולם אל מקלטי הרדיו כדי לקבל את אישורן של אומות העולם להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. קריאות “כן”, “לא” או “נמנע” שנשמעו מנציגי כל המדינות החברות באו”ם נצרבו בפס הקול הישראלי עד היום.

אלא שזה לא התחיל אז. כבר אלפי שנים קודם נזקקנו לבלעם נביא הגויים כדי שיברך אותנו (בעל כורחו) ונגלה בעזרתו את הכוחות החבויים בנו. מאז ומעולם אמירות ומעשים שהגיעו מבחוץ עזרו לעם היהודי לזכור מי הוא, לזרוע בו מוטיבציה ועוצמה ולדייק לו את ההבדלים שבינו ובין שאר האומות והלאומים בעולם.

והיום, במדינה ריבונית ועצמאית המשימה עולה שלב. מעכשיו אין אנחנו יכולים להיות תלויים רק בברכותיהן או עזרתן של המדינות הקרובות והרחוקות, במציאות שלנו אין לנו יותר את הפריבילגיה לסמוך על מישהו מבחוץ שיגן עלינו או שיאמר עלינו מילים טובות מעל דוכן הנאומים. כפי שכבר אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון בשנת 1955: “עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!”