בכנסת החליטו השנה, על רקע המלחמה, שלא לחגוג את יום הולדתה שמצוין בכל שנה בט”ו בשבט | ד”ר נעה רחל בן דוד כותבת כי אל לנו להיות מבוהלים ועלינו להיות אסירי תודה על צמיחת הדמוקרטיה הישראלית הנשענת על תרבות הוויכוח היהודי
ט”ו בשבט, חג האילנות, מסמל מזה דורות את ראשית הצמיחה ואת הכוח הטמון בהתחדשות שקטה.
הפרלמנט הישראלי נבט מתוך אדמה רוויית היסטוריה וחזון
אין זה חג של פירות בשלים, אלא של הבטחה לטוב העתיד לצמוח מתוך האדמה הקפואה. ברוח זו, בט”ו בשבט תש”ט נוסדה הכנסת – הביטוי הדמוקרטי לריבונות היהודית המתחדשת. כמו הנטיעה הצנועה של עץ צעיר, גם הפרלמנט הישראלי נבט מתוך אדמה רוויית היסטוריה וחזון, תוך מודעות למורכבויות ולאתגרים העתידים לבוא.
שורשיו של עם ישראל עתיקי יומין הם ולמרות שניסו לגדוע אותם פעמים רבות לאורך ההיסטוריה, שבנו וצמחנו מחדש. הכנסת נשענת על שורשי כנסת ישראל אך שולחת ענפים טריים אל השמים. עם ישראל השב לארצו הוא הבסיס ועל אדניו אנו מניחים יסודות דמוקרטיים, יוצקים תוכן ישראלי חדש על גבי ערכים המלווים אותנו מדור לדור.
המחלוקת היא לב ליבה של הדמוקרטיה היהודית
כמו עץ הנאבק ברוחות עזות כדי לצמוח, גם הכנסת ידעה רוחות סוערות של מחלוקת ולעיתים נדמה שהדיון הציבורי בה מסועף ומתפתל כמו ענפיו של עץ ותיק. אך דווקא בכך טמון כוחה: המחלוקת היא לב ליבה של הדמוקרטיה היהודית. המסורת היהודית מכירה בערך הוויכוח, החל מבתי המדרש של חז”ל ועד לשיטת הדיון ההלכתי, הרואה בחילוקי דעות מקור ללימוד ולהתקדמות. הכנסת, במובן זה, היא המשך ישיר למסורת זו – בית מדרש פוליטי בו ריבוי הקולות וההשקפות הוא עדות לחיוניותה של החברה.
אין צמיחה ללא אתגרים. הכנסת, שנולדה מתוך תקווה גדולה והתגשמות חלום של דורות, ניצבת לא פעם מול קרע פנימי ולפעמים אף מובילה את הקרע בציבוריות הישראלית. ההתמודדות עם מצבים אלו מחייבת אותנו לזכור כי עלינו להתאזר בסבלנות לתהליכים ארוכי טווח וכי יש להמשיך להשקיע באדמה (ובאדם), כי את התוצאות יתכן שנראה רק בעוד כמה שנים.
הדמוקרטיה היא מערכת דינמית ומתפתחת
היהדות מזהה ערך בציפייה ובבניין הדרגתי, כפי שאברהם אבינו המתין להגשמת הבטחותיו וכפי שבני ישראל עיצבו את זהותם במשך דורות במדבר. הדמוקרטיה, באותו אופן, איננה תהליך חד-פעמי אלא מערכת דינמית ומתפתחת. הכנסת היא הזירה שבה ערכים יהודיים ודמוקרטיים יכולים להיפגש ולהצמיח חברה מתוקנת יותר – מחובתנו לעמול ולגרום לזה לקרות.
לא פשוט לחגוג תוך מלחמה מתמשכת עם אויבים מבחוץ ומחלוקת עמוקה לא פחות בקרבנו. הצמיחה והפריחה הלאומית תלויה בנכונות להתאמת מתמדת למציאות ולפיתוח מענה לאתגרי השעה מתוך חוסן לאומי. הן שורשי המסורת והן העלווה (העלים המכסים את העץ) המתפתחת, צריכים להיות נכונים לתהליכים ממושכים ולסבלנות לאתגרי הדרך.
לצמוח מתוך גיוון דעות וכישורים
הכנסת, שנולדה בט”ו בשבט, היא סמל ליכולת שלנו כעם לצמוח מתוך גיוון דעות וכישורים. אם נשכיל לחזק את הברית בין כל שבטי ישראל, לקבל בהכלה וברצון את השונות והמגוון היוצר את הפסיפס המרהיב של עם ישראל, נוכל לחגוג את סוד הצמיחה המתמשכת של העם והמדינה.
עלינו להמשיך לחזק את שורשינו הערכיים, להעמיק את מחויבותנו המוסרית והלאומית ולטפח חברה ישראלית שוחרת צמיחה והתחדשות מתוך כבוד לעבר, אחריות להווה ותקווה לעתיד שבו גם אם לא כולנו נסכים על הדרך, עדיין נעשה את זה עם כנסת אחת.
