מאמר מתוך ידיעון סדר שיהיה פה! לחג הפסח
משה יכול היה להיות א-לוהים!
הילד שבא מהמים ונעלם אל ההר, שדיבר אמת מוחלטת וא-לוהית מפי הגבורה, שהיה המצביא, המשחרר, השופט, המחנך והגואל. אבל משה היה עניו מכל אדם, משה האיש.
משה האיש הוכיח שהוא מוכן ללכת בדרך הקשה אך הנכונה, דרך של מנהיג בשר ודם שצריך לרדת מההר על מנת להנהיג עם, לא תמיד עם מוצלח. עם עבדים סורר, לא מתחבר, בוסרי ומתלונן. עם קשה עורף.
האפשרות להפעיל מנגנון האלהה למשה האיש הייתה יכולה להיות פתרון מצוין. הדרך הקלה להשליט סדר ולהרגיע את העם המתהווה במדבר. “הוא, ורק הוא יודע מה הוא מדבר, הוא ורק הוא יודע מהי הבשורה”. בעם אחר, בעולם אחר, משה יכול היה להיות משיח, בן אל, אפילו אל. כמה יותר קל להנהיג עדר כשהאמת שאתה מביא היא אבסולוטית ולא ניתן להתווכח אתך. מודל הערצה ויראה היה פותר למשה הרבה כאבי ראש.
אבל אצלנו משה הוא אדם. מקום קבורתו לא נודע, כדי שלא יהפוך מקום עליה לרגל, שלא יהפוך לחצי אל. אך יום פטירתו הוא יום נקוב, ובכוונה. אדם ראוי וגדול ויחידאי שמרים מבט ממדרך רגליו והיה הצינור להורדת בשורה גדולה לעם ולעולם כולו אבל עדיין – בשר ודם ולא בן אלמוות.
כוחות מנוגדים
בדמותו של נבחר ציבור פועלים כמה כוחות. בעולמנו הדברים באים לידי ביטוי במשחק בתוך מנגנון ניהול הכוח הציבורי-חברתי כפוליטיקאי וכן במנגנון של פרקטיקה של הנהגה, יצירת אופקים וחזון, תכניות עבודה ומימוש לטובת הציבור.
הפוליטיקאי משחק במשחק ניהול הכח, תכניות פרגמטיות יותר או פחות, בטריקים מול היריבים, בהטעיות או בשיתופי פעולה על מנת להיות שותף בין בעלי השררה הזכאים מכוח בחירתם לקבוע כמה, איך ובעד מה יופעל הכוח הנתון בידי השלטון. זירה מאד תובענית וגם לא פעם מלוכלכת, אבל “צריך לשרת את הציבור שבחר בי ולשמר אותו” נשמע לא פעם מפיהם של נבחרינו.
המנהיג, גם הוא נבחר ציבור, גם הוא מפעיל פוליטיקה לא פעם. אך אצלו הפוליטיקה היא אמצעי להגשמת החזון, לא מטרה בפני עצמה. הראיה שלו רואה רחוק ורחב מאד קדימה. התכניות רואות באופן רחב את החברה, צרכיה, והיכולת לבנות מודלים ולזרז שיתופי פעולה לגיוס ולהתקדמות של כלל הציבור (לא רק בוחריו). נבחר ציבור מחזיק בידיו גם מזה וגם מזה.
התחושה היא שכבר שנים רבות מידי, המנגנון הפוליטי הוא התקף והיחיד בקרב נבחרי הציבור, נראה כי הפוליטיקה הפכה למטרה וזירת האגרוף הפוליטית לא מצליחה כבר תקופה ארוכה מאד להתרומם לעמדת הנהגה. הפוליטיקאים מתחלפים חדשות לבקרים, ממערכת בחירות אחת לשנייה לשלישית ועוד היד נטויה. והציבור מאבד אמון, מתעייף מהמשחק הפוליטי חסר התכלית. וחמור מכך, מתייאש מהאפשרות שמישהו ינהיג, בכתפיים רחבות ובמבט שרואה את כולנו. אנחנו מדממים בזירת אגרוף תמידית בין נבחרנו. זהו משחק חסר תוחלת שבו כל הצדדים יפסידו.
הפוליטיקאים שלנו בחרו להיות מתאגרפים וכבר קשה למצוא ביניהם רועי צאן שמבקשים להנהיג מתוך ענווה ושליחות פשוטה ונקיה למען כלל ישראל.
יצאנו מהמדבר. יצאנו מהגלות. אך גם (ואולי דווקא) במדינת ישראל אנו זקוקים למנהיג משכמו ומעלה. משה, כרועה, רץ לרדוף אחרי שה טועה. הוא לא מאשים את מי שפרש מהעדר “הלכת – בעיה שלך, תיטרף”, משה הרועה רץ ואוסף אליו את המתרחקים מהחבורה, סר לראות סנה בוער שקלט בצד העין, שואל וגם יודע לומר “הנני!” מוכן ומזומן לכל משימה שיטילו עליו, גם אם קשה היא וגם אם העדר שלו הוא עם קשי עורף. הוא מותקף תדיר, מצד אחד מהעם ומנגד גם מהאל ובסוף, אפילו לא מגיע אל הארץ המובטחת.
האנשים דואגים. אין מקום נחת.
בניסיונות לנתח את הסיטואציה החברתית שנוצרה לנו אני מנסה לנוע מזווית אחת לשנייה ולאחרת, מנסה לייצר פלטפורמה לשיח הסוער והחרדתי שתוקף מכל כיוון. להתגבר מלמטה על שיח הזרועות המכופפות מחד וה-“תתפסו אותי!” מאידך…
הדאגה והלחץ חוצה מגזרים, והרף מתגבר ועולה. כולנו רואים את הקושי והכאב בין כל צידי המתרס. לא יעזור לומר עכשיו שיש גם כאלה שרגועים ורוצים את השינוי ותומכים בו, לדעתי גם בקרב לא מעטים מתומכי השינוי הבטן כואבת על הסגנון וההתלהמות והבערת המדורות החברתיות.
והיכן בשורת המנהיגות שאנו כמהים אליה? מתי ידע איש הפוליטיקה להפוך לאיש ההנהגה? מי יאסוף את שולחן הדיונים שהתפזר בצרחות, יחשוב מחדש ויגדל כתפיים רחבות עם מבט מעל המדויק והכדאי פוליטית?
מי לנו כמשה, שהיה לו כל הכוח בעולם, גם הפוליטי, אבל נשאר לנצח משה האיש העניו מכל אדם, מביא הבשורה שידע לעלות אל ההר ולרדת אל העם, שנלחם באופוזיציה נוגסנית מחד אך ייחל ל”מי ייתן וכל עם ה’ נביאים” מאידך.
וכן, גם שילם מחיר כבד על הנהגה זו.
לצערי, אם יש מנהיגים ומנהיגות בישראל אין זה בבית הנבחרים. יימצאו לנו אנשי ונשות רוח ומעשה אלה מתוך הציבור.
בתפילה.
רוחמה גבל-רדמן היא מנכ”לית עמותת יסודות
צילום תמונה: נעם פיינר
