על מה נפרדו אברהם ולוט? איך הדוד והאחיין יכולים ללכת לשני כיוונים שונים מבלי להביט לאחור? בהסתכלות פשוטה על הפסוקים נראה שהתשובה ברורה: “וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו”, הכל עניין של כסף, צאן ובקר.
אצל נחמה אנחנו מוצאים כיוון אחר: “לדעת רבותינו ז”ל לא עניין כלכלי בלבד או כלכלי-מדיני היה הריב ולא על כך מקדישה התורה פרק לעניין הריב הזה. אלא שהיה הריב פה בין העולם האברהמי לבין מי שרוצה להידבק בו – רוצה אך אין רצונו שלם, רוצה ללכת עם אברהם אך לא ללכת בדרכי אברהם, שהמציין אותם הוא – צדקה ומשפט – כפי שנלמד בפרשתנו הבאה: “לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”
אותם נושאים שגרמו רק לפני פרשה אחת למבול הם הנושאים שעומדים בבסיס הבחירה באברהם כאבי האומה. את המסר הזה אנחנו צריכים לקבל גם אנחנו כבניו ובני בניו: עולם המוסר, הצדק והמשפט הוא אשר עומד בבסיס הזהות שלנו הרבה לפני העיסוק שלנו בכלכלה או בביסוס עולם הרכוש והחומר.
